זיכרון ומזהה

קוֹסוּב לֶאצְקִי היא עיירה קטנה בפרובינציית מַזוֹבְיָה, הנמצאת לא רחוק מנהר בוּג. תושבי המקום היו במרחק של פחות מ-10 קילומטרים ממחנה ההשמדה בטרבלינקה. הדבר יצר אפשרויות רבות למתן עזרה לאוכלוסייה היהודית הנרדפת, אך גם היווה איום גדול.

יאן ואלכסנדרה גורל, שחיו עם משפחתם במושבת קוסוב לאצקי, ידעו שעל הענקת עזרה כלשהי ליהודים איימת עונש מוות, אך לא נשארו אדישים לפגיעה בזולתם. יאן החליט כי במשקם יימצא מקלט ליהודים. הוא שכנע את משפחתו שהם מסוגלים לעזור לאנשים האלה במשך מספר חודשים. הוא לא ציפה אז כי ה”אורחים” יישארו אצלם קרוב לשנתיים.
בני משפחת גורל הכינו באסם מחבוא, שיכל להכיל עד ל-11 אנשים. תחילה הסתתרו במקלטם אִיזִידוֹר ומַרְיָה קֵנִיגְשְׁטֶיין, בניהם גֶ’רִי ומיכאל, האחים אברהם ומנדל זֶ’פְקָה מקוסוב. אליהם הצטרפה גִיטְל גְלוֹבְנְיָה ובתה פַיְיגָה, שהייתה אז בהריון, בֵּרֶק ושמעון ווֹלְף1, שהצליחו לברוח ממחנה ההשמדה בטרבילינקה.

הנריקה סִינְיָיקוֹבְסְקָה, בתם המבוגרת ביותר של יאן ואלקסנדרה גורל, זוכרת היטב את אימה קמה מוקדם בבוקר ומכינה ארוחות. בבוקר ובערב הילדים הביאו את האוכל לאסם כך שאיש לא יבחין בהם. המשפחה עשתה כמיטב יכולתה כדי לשמור על בטיחות המחבוא עד סוף המלחמה.

המחשבה על היהודים המסתתרים ועל התוצאות הצפויות במקרה של הלשנה, ליוותה את משפחת גורל מדי יום. „עם המחשבה הזו הלכנו לישון ואיתה קמנו בבוקר”2 – אמרה הנריקה. היהודים לא יכלו לגור בבית – החדרים הקטנים לא היו מסוגלים להכיל כל כך הרבה אנשים.

החודשים הספורים שעליהם דיבר תחילה יאן גורל, הפכו לשנתיים – עד אוגוסט 1944. התקופה הזו הייתה מאוד קשה עבור המשפחה. בכל הזמן הזה הם היו מכינים למטופליהם ארוחות, מכבסים ומנקים עבורם. את כל זאת עשו בסתר, שלאיש לא יוודע על לבבותיהם הטובים.

ביבליוגרפיה:

1. אֶ. קוֹפּוּבְקָה, פ.רִיטֵל-אַנְדְרְיָינִיק (E. Kopówka, ks. P. Rytel-Andrianik), Dam im imię na wieki” (Iz 56,5). Polacy z okolic Treblinki ratujący Żydów, אוקספורד-טרבלינקה 2011.
2. תכנית Ocalić od zapomnienia, פרק 14, שידור: TV TRWAM, 02.10.2015, 20:50.