ב-11 במרץ 1928 בשכונת פְּרָגָה (Praga) שבוורשה נערכה פתיחה חגיגית של גן החיות העירוני שהכיל אז 475 בעלי חיים, שמתוכם כ-3/4 היו ציפורים, ו-1/4 יונקים. בשבועיים הראשונים ביקרו בגן מעל 6,500 אנשים. אחרי פחות משנה המנהל הראשון של גן החיות, וְנָנְטי בוּרְדז’ינְסקי (Wenanty Burdziński) הלך לעולמו אחרי דלקת ריאות. ב-1 ביוני 1929 מונה לתפקיד זואולוג צעיר ומוכשר, יאן ז’בינסקי.1

יאן וארוסתו אנטונינה עבדו במסירות על מודרניזציה של המקום. גן החיות זכה לדירוג בינלאומי. בשנת 1932 בני הזוג ז’בינסקי עברו עם בנם להתגורר בווילה שנבנתה בקרבת מסלול הטיול של חיות בר. מגורים אלו הפכו גם לבית מחסה לבעלי חיים קטנים שמסיבות בריאותיות או אחרות לא יכלו להישאר כלובים.

הפצצות הראשונות נפלו על הגן ב-3 בספטמבר 1939. בעלי חיים רבים נספו אז או ברחו. הצבא הגרמני שחט את הנותרים לבשר לתושבי ורשה, ואת הפרטים היקרים יותר העביר לגרמניה. תחילה נועד המקום לשמש לגידול חזירים, ובהמשך, אחרי מגפת הדיזנטריה – לגינות פרטיות.2 יאן ז’בינסקי היה ממונה על השטח.

מאחר שהיה צורך להאכיל את החזירים, יאן קיבל היתר להסתובב בחופשיות בוורשה על מנת לאסוף פסולת מזון. ההיתר שלו הקיף גם את שטח הגטו. היה מותר לו גם להעסיק אנשים שיעזרו לו. יאן ניצל את המצב: היה מביא לגטו מזון, מעביר ידיעות, ואחרי זמן מה התחיל להבריח אנשים. טֶרֶסָה (Teresa), בתם של בני הזוג ז’בינסקי, מספרת: „היוזמה אכן הייתה של אבא. באופן כללי הכל התחיל מזה שלהוריי היו פשוט ידידים רבים בגטו והם חשבו איך אפשר לעזור להם. בהתחלה לא חשבו על שום פעילות מאורגנת. אחר כך החוג הזה התחיל להתרחב והם התחילו לעזור לאנשים נוספים.”3

חלק מהאנשים שהוצאו מהגטו הסתתרו באופן קבוע בשטח גן החיות לשעבר, עבור אחרים זו הייתה רק תחנה לפני מעבר למחבוא אצל מכריו של יאן. כאשר קצינים גרמניים היו מתקרבים לווילה, והם הגיעו לשם לעתים קרובות כדי לטייל או להתייעץ בענייני בעלי חיים, אנטונינה הייתה מתיישבת ליד הפסנתר ומתחילה לנגן את האריה הלנה היפה מתוך האופרטה של אופנבך. זה היה סימן ליהודים הניצולים שעליהם להסתתר במרתף. היצירה הבאה הייתה סימן שעליהם לברוח דרך המנהרה לשטח הגן ולהסתתר בכלובים הריקים. לא חסרו מצבים מסוכנים.

פעם למשפחת ז’בינסקי הגיע קצין שתוי וציווה על אנטונינה לנגן בפסנתר. היא התחילה לנגן את הלנה היפה, וזה הרגיז את הקצין. הוא התיישב בעצמו ליד הפסנתר והתחיל לנגן את אטיוד המהפכה של שופן. המצב היה מסוכן כפליים: ראשית כל, מישהו עלול היה לעזוב את המחבוא ולהופיע בסלון, שנית, באותו זמן היה איסור לנגן את שופן, כך שאם קצינים אחרים בסביבה היו שומעים זאת, הם היו עלולים להגיע לווילה ולערוך חיפוש.

בני הזוג הצילו כ-100 אנשים, וביניהם את הפסלת מגדלנה גרוס, הסופרת רחלה אורבך, את משפחת קניגסוויין ואת חוקר החרקים שמעון טננבאום. היהודים כינו את ביתם של ז’בינסקי: „וילה בסימן כוכב משוגע”.

ב-21 בספטמבר 1965, לאות הערכה על עמדתם ההרואית, העניק „יד ושם” ליאן ולאנטונינה ז’בינסקי אות חסידי אומות העולם. אחרי הטקס מישהו שאל אותם מדוע הם עזרו ליהודים. יאן ענה: „פשוט חשבנו שזה הדבר הנכון שיש לעשות. לא תיארנו לעצמנו אחרת. זו הגינות אנושית פשוטה.”4

ביבליוגרפיה:

  1. T. Gołąb, Ratowali Żydów w zoo, „Gość Niedzielny”,, פרסום מ-8.4.2015. אתר אינטרנט: http://warszawa.gosc.pl/doc/2423998.Ratowali-Zydow-w-zoo , נגישות” 6.4.2017.
  2. P. Halicki, Niezwykła historia willi Żabińskich. Uratowali setki Żydów, אתר אינטרנט: http://warszawa.onet.pl/niezwykla-historia-willi-zabinskich-uratowali-setki-zydow/x4p0vd,, נגישות: 6.4.2017. , . [Onet Warszawa, 16.04.2015 r.]
  3. P. Kołodziej, A. Polit, Zwykła ludzka przyzwoitość, „Raport 2016: Sprawiedliwi”,, פרסום יוני 2016. מס’ 2.
  4. Ludzie, których warto pamiętać, „Rzeczpospolita”, פרסום 17.9.2008.
  5. האתר הרשמי של גן החיות בוורשה: http://zoo.waw.pl/o-nas/informacje/historia.html, נגישות: 6.4.2017.