זיכרון ומזהה

משפחת ווֹיְטוֹבִיץ’ גרה בכפר הַנָצ’וּב, כ-28 קילומטרים מלְבוֹב. שְׁצֶ’פָּן וקַטָזִ’ינָה גידלו את שלושת בניהם וטיפחו בהם אהבת מולדת ותחושת שליחות. קז’ימייז’ (נולד ב-7 במרץ 1913)1, אלויזי (נולד ב-27 בדצמבר 1918)2 ואנטוני (נולד ב-25 ביוני 1920)3 היו מעורבים בפעילות המחתרת. הודות לאומץ ליבם ולהחלטות האסטרטגיות שקיבלו, יהודים רבים מאזור הנצ’וב שרדו את המלחמה. „זוהי עובדה חסרת תקדים ברחבי פולין כי במחוז בודד של ארמייה קְרָיוֹבָה, בכפר אחד, יכלו להסתתר כ-250 יהודים. כ-180 מתוכם שרדו וחיו לראות את השחרור ביולי 1940.”4

ככלל, היחסים החברתיים בהנצ’וב בטרם המלחמה היו ידידותיים. „כ-65 יהודים, ילדים ומבוגרים, גרו ב-12 בתים ברחבי הנצ’וב. היה להם בית כנסת. רובם חיו חיים צנועים ולא התבלטו בין תושבי הכפר.”5 חיו שם גם יהודים עשירים – בעלי משחטה וחנות.

מצבם של התושבים היהודים השתנה בשנת 1941, כאשר אדמות הנצ’וב עברו לידי הגרמנים. „לא זו בלבד שהגרמנים שללו את כל זכויותיהם – גם היחס של הלאומנים האוקראינים מסְיֶידְלִיסְקָה ומפּוֹדְיָירְקוּב, אשר הכריזו באזור ההוא על הקמת «סָמוֹסְטִייְנָה אוּקְרָאִינָה », השתנה לרעה. 6 היהודים נזרקו מבתיהם, רכושם נבזז והם נשארו ללא אמצעי קיום. „מי שהתנהגו כלפיהם באכזריות מיוחדת היו אנשי משטרת הלאומנים האוקראינים בשירות הגרמנים. בסביבת הנצ’וב, בפֱּרִמִישְׁלָן (Przemyślany) ובבּוּבְּרְקָה (Bóbrka) המשטרה החלה ליצור עבורם גטאות. היהודים מהנצ’וב לא קיימו את פקודותיו של השלטון הגרמני.”7 חלקם נמלטו אל היער וחלקם התיישבו אצל מארחים איכרים שבטחו בהם ושהסכימו להסתירם.

לאלו שהסתתרו ביער המצב היה בטוח יחסית, שכן שטחים אלה נשלטו על ידי פלוגת היער הפולנית. יותר ויותר יהודים התכנסו שם – גם מלבוב, בוברקה ומיישובים אחרים באזור. המטה הפולני תחת פיקודו של המפקד „גְּלוּג” („Głóg”)8 ארגן את פלוגת ההגנה העצמית של היהודים. הפלוגה היתה מצוידת בנשק שקיבלה מארמייה קרָיוֹבָה, שנרכש במחיר גבוה מן האוקראינים או שנצבר בהתקפות על עמדות של האוקראינים והגרמנים. פלוגת הפרטיזנים היהודית פעלה בפיקודו של אברהם בָּאוּם „בּוּנְיוֹ”, שנטל חלק בקרבות ההגנה של הנצ’וב. שירת בה, בין האחרים, לֶאוֹפּוֹלְד קְלֶיִינְמַן (קוֹזְלוֹבְסְקִי) „פּוֹלְדֵק”. אחרי המלחמה הוא זכה לשם עולמי כמלחין.

ביוני 1942 הוציא מפקד של מחוז הארמייה קרָיוֹבָה פקודה לסייע ליהודים שברחו מהמחנות. „היערות נהיו להם למקלט בטוח, כי הגרמנים פחדו להיכנס לתוך היער ללא מעורבות של כוחות חמושים גדולים יותר. עם זאת, במחצית השנייה של שנת 1943 הם ארגנו פיוס ביערות הנצ’וב.9 לסביבת פרימשלן הגיעו יחידות ה-SS והמשורה. במסגרת מבצע סודי רב מימדים, החל בהנצ’וה חיפוש אחרי משפחות אמיצות שתהיינה מוכנות לקבל ולהסתיר יהודים. כ־35 איש הגיעו לכפר, בעיקר נשים וילדים. סגן המשנה י. סְטְרָוִוינְסְקִי, לפי פקודתו של הסגן ב. קָוְוקָה-דֶמְבִּינְסְקִי, מנכ”ל תפעול הפיקוח, הורה על נסיגת הפלוגה ליערות רוֹמָנוּב וקוֹצוּרִוּב. הדבר כלל מציאת מקלט לכ־150 יהודים. בזאת היה אמור לטפל הסמל, הסגן קז’ימייז’ וויטוביץ’. באותו זמן הופקד הסגן אזלויזי וויטוביץ’ „יוּרָנְד” על הסתרתם של כ־80 נשים וילדים בהנצ’וב והָנָצ’וּבְקָה. „את תפקיד זה הוא מילא היטב: הוא הלביש את הנשים היהודיות בבגדי נשים כפריות”10. הפיוס החל ב2 בספטמבר 1943. הגרמנים עצרו אז ככל הנראה שמונה יהודים שלא הצליחו להימלט. „הגרמנים הרסו בזעם כמעט את כל הבונקרים שבנו היהודים.”11

בחורף 1943⁄1944 החלו היהודים לסבול מטיפוס, שהגיע גם לכפר. קרוב ל-120 אנשים נפטרו. בבית ספר אורגן בית חולים. אנשים אושפזו בו ללא קשר מוצאם.

תוצאות פעילותם של אחי וויטוביץ’ הורגשו ישירות על ידי הוריהם – שצ’פן (יליד 1880) וקטז’ינה (ילידת 1889). בעת הכיבוש הגרמני מונה שצ’פן לתפקידראש המועצה האיזורית בפּוֹהוֹרִילְצֶה. בספטמבר 1943 הגסטפו חיפש אחריו בקשר לפעילות הפרטיזנית של בניו. קטז’ינה וויטוביץ’ נעצרה ב-7- בספטמבר במהלך חיפוש בביתה. היא שוחררה, אך הוטל עליה להירשם במטה הז’נדרמרייה בפרימשלן.

בשנת 1993 הוענק לאחי וויטוביץ’ תואר חסיד אומות העולם. אנטוני וויטוביץ’ קיבל את התואר לאחר מותו.

ביבליוגרפייה

1. ב. בְּיֶיגָלְסְקִי, א. וויטוביץ’, ל. וויטוביץ’ (B. Biegalski, A. Wojtowicz, L. Wojtowicz), Ocalić od zapomnienia. Kronika I Brygady Kadrowej V Dywizji Lwowskiej 1945-1956, זֶ’לוֹנָה גוּרָה 2002.
2. א. וויטוביץ’, א. וויטוביץ’, Kronika małej Ojczyzny w Lwowskim Okręgu AK-NIE-WiN, זֶ’לוֹנָה גוּרָה 1992.
3. RFWA, המכתב מוונדה וויטוביץ’ מיום 27 בספטמבר 2013.