זיכרון ומזהה

רישרד ומריה סולצ’ינסקי חיו עם ארבעת ילדיהם בדירת שלושה חדרים במוֹקוֹטוּב (Mokotów). מתחילת המלחמה היה רישרד קשור לפעילותה של תנועת ההתנגדות הפולנית. ב-1 באפריל 1942 הוא הביא הביתה את וָאצְלָב צִ’ישֶׁבְסְקִי ושיכן אותו בחדר הילדים. הילדים – רישרד ווֹיְצֶ’ךְ (בן ה8), מריה בַּרְבָּרָה (בת ה6), יוּלְיוּשׁ מָאצֵ’יי (בן ה3) ואַנָה זוֹפְיָה (בת השנה) – נצטוו שלא להזכיר את קיומו לאף אחד. ואצלב צ’ישבסקי שהה בדירה לאורך כל היממה, לא יצא לשום מקום ואף לא התקרב לחלונות. משפחת סולצ’ינסקי התיחסה אליו כאל בן משפחה, סיפקה לו אמצעי מחייה, קנתה עבורו עיתונים גרמנים – בין היתר את עתון „Deutsche Allegemeine Zeitung”.

קרה פעם שהילדים הדליקו את האור בחדרם מבלי לכסות את החלונות. הדבר היה מסוכן, שכן החלונות בחדר השקיפו לרחוב אוֹדוֹלַנְסְקָה (Odolańska), שבה נמצאה תחנת המשטרה הכחולה. לפני שהילדים הבינו את המצב, דפק שוטר בדלת. הוא פרץ לדירה והחל לבחון חדר אחר חדר. מריה, כשאנה על ידיה, הסבירה לשוטר בשלווה שהילדים הדליקו את האור בחוסר תשומת לב. וצלב, בשמעו את המבוכה ואת הצעקות, מיהר והתחבא מאחורי הדלת בחדר הילדים ופשוט נצמד אל הקיר, וכך השוטר לא הבחין בו.

יום אחד הגיעו לביתה של מריה חיילים גרמניים עם תמונה של בת השכנה. הם שאלו אם היא מכירה אותה. הנערה היתה חיילת אָרְמְיָה קְרָיוֹבָה והגסטפו חיפש אחריה. לאחר ביקור נוסף מסוג זה בנובמבר 1942, רישרד ומריה החליטו כי עליהם למצוא ליעקוב (זהו שמו האמיתי של וצלאב) מחבוא אחר – דירתם חדלה להיות מקלט בטוח בעבורו.
במהלך מרד ורשה, רישרד נאבק בקבוצת „קְרִישְׁקָה” (Kryśka). ב-14 בספטמבר, בעת הפצצה, הוא כוסה בהריסות ונפצע מכך קשות. לאחר המלחמה, כשהחלים לגמרי, הוא נסע ללובלין בחיפוש אחר עבודה. הוא לא ציפה שדרכו תצטלב שוב עם זו של ואצלב צ’שבסקי. שני הגברים נפגשו במקרה ברחוב. ואצלב זיהה אותו מיד ושמח לראותו שוב. לפי זכרונותיה של אנה, בתו של רישרד: „[…] הוא [צ’ישבסקי – הערת העריכה] כיהן באותו זמן כסגן השר מִינְץ בממשלה החדשה שהוקמה באותה תקופה. כאות תודה על הסתרתו […] הוא הציע לאבא משרה פקידותית גבוהה בממשלה. אבא סירב להצעתו, ואמר כי לא לשם רווחה הוא סיכן את חייהם של כל בני משפחתו וכי הוא מעדיף להמשיך לעבוד במסילת הברזל.”1

זמן קצר לפני מותו, יצר ואצלב קשר נוסף עם משפחת סולצ’ינסקי. הוא אושפז באותה תקופה בבית חולים בוורשה, כאשר סבל משחפת של עמוד השדרה. משפחת סולצ’ינסקי השתתפה בהלווייתו.

רק מספר שנים לאחר המלחמה, רישרד ומריה סיפרו לראשונה לילדיהם כי שמו של ואצלב צ’ישבסקי היה למעשה יעקוב פִירְסְטֶמְבֶּרְג ושהוא היה ממוצא יהודי. הוא עבד כמהנדס במפעל לקטרים של רכבות קיטור. הוא נעצר על ידי גסטפו והועבר לגטו ורשה. משם הוא הוצא על ידי פעילי המחתרת והופנה אל משפחת סולצ’ינסקי. אנה סולצ’ינסקה כותבת במכתב משנת 2013: „אנחנו גאים בהורינו ואסירי תודה על אומץ ליבם ואהבתם לזולת.”2

ביבליוגרפיה

1. FLV, מכתב מאנה זופיה סולצ’ינסקה [בתם של רישרד ומריה], ורשה, 26 בספטמבר 2013.
2. FLV, עדותה של מריב ברברה דוביילצקה, ורשה 24 בספטמבר 2013.
3. FLV, עדותו של רישרד וויציך סולצ’ינסקי, ורשהת 25 בספטמבר 2013.