מָאריה וקָאיֵיטָן יָאלוֹביֵיץ ונכדם בן ה-8 טָדֵאוּש גרו בכפר אופציונקה. קאייטן היה עובד אצל שכנו בשם הרש רייס. המלחמה שינתה את חייהן של שתי המשפחות. מאריה נשארה לבד עם נכדה במשק, 1ובני משפחת רייס נתפסו על ידי הגסטפו ונשלחו ליעד לא ידוע.

להפתעתה הגדולה של מאריה, ב-1942 הופיעה בביתה בתה של הרש, רבקה, יחד עם עוד נערה יהודייה. רבקה ביקשה מהם שיעזרו לה. היא הסבירה שהצליחה לקפוץ ממכונית נוסעת כשהנהג האט בפנייה. בני משפחתה האחרים נותרו בתוך המכונית. במשך שני חורפים הנערות הסתתרו ביחד עם יהודים אחרים ביער. כשפעם אחת רבקה החליקה על קרח ורגלה נשברה, היא החליטה ביחד עם חברתה בשם גיינקה שיעברו לכפר בו רבקה נולדה.

מאריה הסכימה לעזור לנערות והסתירה אותן בעליית הגג באסם, ולא סיפרה על כך אפילו לנכדה. היא רק אסרה על הילד להסתכל למעלה, אל הגג. כשהילד היה מספר למאריה בפליאה על כך ששמע קולות מעליית הגג, היא חזרה ואמרה לו שאלו בוודאי חתולים.

יום אחד הילד לא עמד בפני סקרנותו והציץ לתוך עליית הגג. הוא ראה כפות רגליים בולטות מהקש. הוא ניחש אז במה מדובר, אך החליט לשמור את הסוד.
יום אחד עברו שוטרים גרמנים במשק של משפחת יאלובייץ. הם ניגשו לביתם והודיעו שישארו שם כל עוד הם יהיו בסביבה. בתקופה זו המשפחה הצטרכה לעבור לגור בעליית הגג. הקצינים ישנו בבית והחיילים לנו באוהלים. מאריה היתה צריכה גם לדאוג לארוחות עבורם. המצב נמשך שבועיים והיה מסוכן מאוד, כי האסם בו הסתתרו הנערות עמד במרחק כ-5 מטר מהבית. לרבקה וגנייה היה אסור באופן מוחלט לצאת מעליית הגג, ומאריה היתה מביאה להן אוכל בעצמה, וזאת רק כשהיתה בטוחה שאף אחד לא רואה אותה.
מאריה הסתירה את הנערות במשך כשנתיים. ביום הן לא יצאו מהאסם. כשהיה בטוח מאריה הייתה נותנת להן סימן מוסכם – היתה דופקת על גג האסם.

בסוף שנת 1944 הגיע לכפר הצבא האדום יחד עם הקו הראשי של החזית. הגרמנים החליטו לפנות את כל תושבי הכפר. מאריה ידעה שהיא לא יכולה להשאיר את רבקה ואת גיינקה לבד. היא ידעה גרמנית היטב וביקשה מאחד הקצינים שירשה לה להישאר בבית עוד קצת כדי שתוכל לדאוג לבעלי החיים. היא ניצלה את הזמן כדי למצוא מקום מסתור חדש ליהודיות. בין היתר הלכה אל הכומר מכפר לוּבּייץ’. היא ידעה שגם הוא מסתיר 14 אנשים. הכומר הסכים לקחת גם את רבקה ואת גנייה, שכן – כפי שאמר בעצמו – הוא עלול להיהרג גם בגלל הסתרת 14 יהודים באותה מידה שהוא עלול להיהרג בגין הסתרת 16 יהודים.

בסוף שנת 1944 האזור של כפר אופציונקה שוחרר על ידי הצבא האדום. רבקה הלכה אז ליאדליצ’ה ומצאה שם את אחיה יוסף ובתו מלכה בת ה-14. היא החליטה לעזוב את פולין יחד עם האח והאחות, וכאות תודה מסרה למאריה את בית המשפחה שלה.

לאחר המלחמה התיישבו רבקה ובעלה יעקב ואלך באוסטרליה. שם נולדו ילדיהם: סבינה ואירווינג. אירווינג אמר פעם: ” לולא אומץ הלב והאצילות של מאריה והנכד שלה, לא היינו היום בחיים. אמי רבקה שרדה וזכתה לחיות חיים חדשים יחד עם בעלה יעקב ולהביא לעולם ילדים משלה. כך אנחנו יכולים להבין במלואה את אמירת חז”ל – כל המציל נפש אחת, כאילו מציל עולם ומלואו.2

רשימת מקורות:

הקרן לוקס וריטס, המכתב מאת יָאנינָה פּזֶ’בוֹזניק (מאמר בעיתון מקומי Wiadomości Brzosteckie „70 rocznica zagłady brzosteckich Żydów|” גליון 7 2012)

הקרן לוקס וריטס, הקלטת אודיו של מאריה יאלובייץ, יָאן יָאנטוֹן, העדות של מָאריה זיָארסקי מיום 02.09.2013