זיכרון ומזהה

ווז’יניאץ ויוליה קוצון חיו בעת הכיבוש בכפר זְ’יֵילֶנְיוֹב (Zieleniów) בפרובינציית סְטַנִיסְלַבוּב (Stanisławów). היום השטחים האלה שייכים לאוקראינה. הודות לעזרתם של ווז’יניאץ ויוליה ניצלו שלושה אנשים ממוצא יהודי.

טִינְקָה ופִישֵׁל קוֹרְנְוֵוייץ גרו עם אמה של האישה, וִיקִי וִילְבֶּרְג-הוּדֵל בבְּזֶ’זָ’נִי (פרובינציית טָרְנוֹפּוֹל). הזוג עסק במכירה מדלת לדלת והכיר אנשים רבים מהכפרים הסמוכים, וביניהם את ווז’ינייץ קוצון. כשהצבא הגרמני נכנס לאזור והחלה רדיפת האוכלוסייה היהודית, משפחת קורנווייץ נמלטה ליער והסתתרה בבקתת עץ. כאשר נהיה קר, הם עברו לחלק היער שהיה שייך למשפחת קוצון. יום אחד נתקלה בהם אחת מבנותם של ווז’יניאץ ויוליה. בני המשפחה היהודית אמרו כי הם מכירים את אביה ומבקשים שהיא תביא אותו. ווז’ינייץ מיד לקח אותם למשקו ונתן להם אוכל ועזרה ראשונה. כל השלישייה הוסתרה באסם. ווז’ינייץ הכין למשפחת קורנווייץ מחבוא באורווה. הוא חפר שם מרתף, שהכניסה אליו נמצאה מתחת לעריסה, בתוך תא לפרות. לשם הועברו טינקה, פישל וויקי.

מקרים מסוכנים עבור שתי המשפחות לא חסרו. יום אחד נעצרה מול המשק מכונית ובה אנשי ה-SS מלווים בכלבים. יוליה וווז’ינייץ נתקפו אימה. התברר כי בכפר בסמוך נגנבה מכונית. הגרמנים נסעו מכפר לכפר, בדקו סוליות נעליים והשוו אותן לעקבות שנשארו באתר הגניבה. למרבה המזל, המחבוא היה מוסתר כל כך טוב, שהכלבים לא הצליחו להבחין בה, ואנשי ה-SS המשיכו לבתים אחרים.

משפחת קורנווייץ שרדה בז’יילניוב עד לשחרור. לאחר מכן הם עלו ארצה. כעבור שנים ספורים הם מצאו את משפחת קוצון, שחיו כבר בשטח השייך לפולין. הם יצרו אתם קשר. שנים רבות הם שלחו להם מכתבים מלאי הכרת תודה ותמונות משפחתיות.

ביבליוגרפיה:

1. FLV, מכתב ממַרְיָה קוצון, לֶגְנִיצָה, 06.09.2013.
2. FLV, הקלטת שמע, פריט: Kocoń Julia i Wawrzyniec, עדותה של מריה קוצון [בתם] מצאריף 05.09.2013