סטפן וצציליה טוכולק חיו עם ילדיהם במְיֶילֵנְצִין (Mielęcin) שבמחוז קֶמְפְנוֹ (Kępno). „ב-22 בנובמבר 1940 גורשנו על ידי הגרמנים. הם הובילו אותנו בעגלה לקמפנו, לתחנת הז’נדרמריה הגרמנית.”1 שם הגרמנים ציוו על כל הנאספים להיכנס לקרונות הרכבת. באותו יום משפחות רבות מהסביבה נעקרו ללוֹדְז’. תחילה שהו כולם במעברה – שם היו ישנים כשהם עטופים במעילים בלבד. התנאים היו קשים. „לא הורשה לנו לקחת שום דבר ממיילנצין. מהמעברה בלודז’ הגרמנים העבירו אנשים לעבודות בגרמניה ולמחנות כמו אושוויץ. אותנו הובילו לגֵנֶרַלְגוּבֶרנֶמַן, לכפר בּוּצְ’קוֹבִיצֶה (Buczkowice) שבקרבתב וְלוֹשְׁצ’וֹבָה. זה קרה כבר בשנת 1941.”2 משם משפחת טוכולקה הועברה לסְנוֹבִיץ’ (Snowicz) שבמחוז זְלוֹצ’וֹב.

סטפן טוכולקה עבד בסנוביץ’ במבשלת בירה. בטרם המלחמה בעליה של מבשלת השיכר היה יהודי – ד”ר שְׁפִּינְדֵל. כעבור זמן מה חיסלו הגרמנים את העסק, והציוד הוצא. אולם משפחת טוכולקה המשיכה לגור בקומה העליונה של המבשלת. „לילה אחת הגיעו אלינו יהודים – ד”ר שפינדל יחד עם אשתו, חותנו ואחיה של אשתו, שנמלטו מהגטו בזלוצ’וב. הם התחננו בפני הורינו שיקבלו ויסתירו אותם. הוריי קיבלו אותם.”3 גם קוֹן ובָּארְט – יהודים נוספים מהאזור – התחבאו בקרבת מבשלת הבירה. הם היו באים למשפחת טוכולקה לבקש מזון – ותמיד קיבלו אותו. „הוריי התחננו בפני אותם היהודים [[בפני מי??]] שלא יגלו את סודם. לילה אחת הם עזבו. הגיע החורף. יום אחד מול המבשלה נעצרה עגלה ועליה אדם אוקראיני.”4 האיש ידע כי משפחת טוכולקה הסתירה יהודים במשך זמן מה. הוא לקח מהם ספה ואמר שהיא מיועדת ליהודי שהיה מסתתר אצלם לפני כן. סטפן וצציליה ידעו שהם נתונים בסכנה גדולה. סודם נתגלה. „אמי התיאשה, בכתה. חיינו בפחד מתמיד. התפללנו הרבה ביחד, והאל השגיח עלינו.”5

ב-19 ביולי 1943 פרצו לביתה של משפחת טוכולקה אוקראינים. הם ניסו לרצוח אותם. סטפן חסם את הדלת הקדמית בארגז כבד. האוקראינים ירו לכיוון החלון שלוש פעמים ופגעו בצציליה שעמדה בסמוך אליו. המשפחה הצליחה להימלט ולנסוע לבּוּסְק על נהר בּוּג (מחוז קָאמְיוֹנְקָה סְטְרוּמִילוֹבָה), שם הם שרדו את הכיבוש הגרמני. „בשנת 1944 הצלחנו לחזור לפולין, לטרנוב.”6 שרדו גם כל היהודים, שבני משפחת טוכולקה עזרו להם בתקופת המלחמה.

ביבליוגרפיה

  1. מכתב מקְרִיסְטִינָה בּוֹרְנִיקוֹבְסְקָה (לבית טוכולקה), אוקטובר 2013.