משפחתם של אניילה ובזילי מייבסקי חיה בכפר סְיֵימיַאנוֹבְקָה (Siemianowka), כ-20 ק”מ מלבוב (כיום באוקראינה). משפחת מייבסקי עסקה בחקלאות. „שמענו שמסְטְרִיי (Stryj) יצא משלוח של יהודים, שמישהו נמלט ושהיה יריות”1. בין האנשים שנמלטו היתה יהודיה שהתחבאה בשדה של משפחת מייבסקי, שהיה סמוך למסילות הרכבת.
האישה בת ה-40 חפרה בור עמוק בשדה הדגנים וריפדה אותו בקשי. במחבוא זה היא חיה מספר חודשים. המקום היה מסוכן, מפני שבקרבת המקום התגורר אוקראיני – בשם קוֹגוּט, שעבד ברכבות. בני משפחת מייבסקי ידעו על האישה המתחבאת, ופחדו שאותו אוקראיני עלול לחשוף אותם. בכל יכולתם הם סיפקו לאישה מזון, בעיקר בזמן עבודות השדה. ” כשהגיע זמן הקציר, אבי, בזילי מייבסקי, ואחי, קַזִ’ימְיֵיז’ מייבסקי, קצרו שיבולת שועל עד סביבת 3-4 כי בשעות אלו אנשי בַנְדֵרָה ישנו. לאחר יומיים או אולי שלושה, כשהדגן התייבש, אמי אניאלה מייבסקה, שלחה אותי, סְטַנִיסְלַבָה מייבסקה לקשור את התבואה. לקחתי איתי ליטר של חלב, ארבע ביצים מבושלות, לחם וגבינה ויצאתי לשדה”2. סטניסלבה הקטנה המתינה למבטה של היהודיה. אז היא הניחה את החבילה בצד והציגה אותו באצבעה כך שהאישה תדע שהמזון מיועד עבורה. ” אני לא יודעת אם עוד מישהו היה מביא לה אוכל נוסף, כי על דברים כאלה לא דיברו עם ילדים”3.

בתקופת של סוף נובמבר ותחילת דצמבר של שנת 1943, היהודיה נשברה. שלג ירד כאשר היא נכנסה למטבחה של משפחת מייבסקי. היא אמרה לאניאלה שהיא אינה מסוגלת לסבול יותר. היא ביקשה להביא אותה לתחנת הגסטפו, שם יוכלו הגרמנים יוכלו לרצוח אותה. לא היה לה כוח להתחבא ולהיאבק על חייה. „אמא הוציאה מכנסי ומעיל חורף חדשים ונתנה לה להתלבש, והיא התלבשה אצלנו במטבח. עם חלקי המעיל הישן שלה היא עטפה את רגליה וקשרה אותם בחוטים. אמא נתנה לה סיר חלב חם ביד אחת וכיכר לחם ביד השנייה”4. אניאלה ביקשה מבנה קאזימיירז’ להוביל את היהודיה לאחורי המסילות ולהראות לה את הדרך.
ביולי 1944 שרפו אנשי בנדרה האוקראינים את סיימיאנובקה. סטניסלבה מייבסקה פגשה בלבוב את היהודייה שהתחבאה אצלם. זה היה כבר לאחר שהגרמנים עזבו את אותם השטחים. למרבה המזל הצליחה האישה לשרוד.

רשימת מקורות:

  1. FLV , מכתב מסטניסל’בה וְיֵיצִ’יסְטָה [לבית מייבסקה; הבת], ורוצלב (Wrocław)