זיכרון ומזהה

יאנינה וסְטַנִיסְלָב וִיסוֹצְקִי חיו בלוּבָּרְטוּב. יאנינה עבדה כמורה וסטניסלב היה פקיד בעירייה וגם היה המייסד והמנצח של תזמורת מכבי האש בלוברטוב.

בערב אחד ביולי 1942, הזוג שמע בכי של ילד עולה מחצר ביתם. כאשר יצאו לחצר מצאו שם תינוקת עטופה בחיתולים. לא היה לצדה שום מכתב או הודעה. לסטניסלב והלינה לא היו ילדים, והם התמסרו לטיפול בילדה בת שלושת – או חמשת החודשים באהבה גדולה. הם הבינו בעצמם שהיא ילדה יהודייה. הם כינו אותה בחיבה „נְיוּנְיָה”. מיד עם תום המלחמה הם הטבילו אותה בקתדרלה בלוּבְּלִין ונתנו לה את השם בּוֹזֶ’נָה. הם רשמו את הילדה כבתם.

בשנת 1946 פנתה למשפחת ויסוצקי מַרְיָה פְּלֵחָה, בליווי מָארֵק וֵטְנִיצְקִי. האישה הצהירה בפניהם שהיא אמה הביולוגית של הילדה, וסיפרה שאת מארק הכירה בעבודות בגרמניה. יאנינה וסטניסלב לא היו מסוגלים להבין כיצד הם אמורים למסור לידי זרים את הילדה, שאותה גידלו ואהבו כבתם שלהם. העניין הופנה לבית המשפט בלובלין. לפי פסק הדין, חויב יאנינה וסטניסלב להחזיר את הילדה לאמה הביולוגית. הם ביקשו ממריה להימנע בינתיים מלנסוע לחו”ל ולהישאר איתם למשך זמן מה. הם רצו שהילדה תוכל להתרגל למצב החדש.

הפרידה הייתה קשה עבור הזוג הפולני, כמו גם בעבור הילדה עצמה. היא מיררה בבכי. מריה, בתה ומארק נסעו לארצות הברית, לדודו של אביה הביולוגי של בּוֹזֶ’נְקָה. אֵלֶן – כך נקראה לאחר מכן הילדה הניצולה – לא שכחה על הוריה המאמצים וכתבה להם לעתים קרובות לאחר מותם של סטניסלב ויאנינה היא המשיכה לכתוב לקרובי משפחתם.

ביבליוגרפיה:

1. FLV, מכצב מאַלִיצְיָה גְזִיל [קרובת משפחה], לוברטוב, [ללא תאריך].
2. FLV, הקלטת שמע, מס” פריט 405_1290, עדותה של אליציה גזיל [קרובת משפחה] מתאריך 27.09.2013.