זיכרון ומזהה

שמי לאוקדיה בלונסקה לבית קוֹזְ’יֵיל, בשנות המלחמה התגוררתי בטוּלִישׁוּב (Tuliszów) [במועצת הקהילה ווֹיְקוֹבִיצֶה קוֹשְ’צְיֵילְנֶה (Wojkowice Kościelne) , בסביבת שְ’יֵיבְיֵיז’ (Siewierz)]. היה לנו משק ובו נמצא גם בית משפחתי”1. אביה של גברת לאוקדיה היה איש מכובד ומוערך מאוד. הוא היה ראש הכפר, ומעולם לא סירב לעזור לאף אחד. כאשר הגיעה התקופת הכיבוש הגרמני הקשה והכואבת והיהודים נאלצו להתחבא, הוא חלק איתם מזון שלא היה הרבה ממנו גם בביתו. „היהודים הסתובבו בכפר שלנו בלילות. תמיד כהיו רעבים, כשנמלטו והתחבאו מפני הגרמנים, הם ידעו שאבא הוא אדם טוב, והם היו באים אלינו ואנחנו אף פעם לא נתנו להם ללכת רעבים, ותמיד היינו נותנים להם כיכר לחם וחלב, כדי שיוכלו לשרוד2.

לאוקדיה הקטנה ואמה – אירנה קוז’ייל’ לבית יקובצ’יק – לעיתים קרובות היו הולכות לבֶנְדזִ’ין (Będzin). שם היה גטו. הגרמנים פקחו עינם לאנשים שהסתובבו בסביבתו עם מזון – דבר שהיה אסור באופן מוחלט והיווה סכנת מוות. האם ובתה היו מחביאות את האוכל בכיסים ובסתר נותנות אותו ליהודים הרעבים, הסגורים בגטו.

בשנת 1940 לאוקדיה הקטנה אספה תפוחי אדמה מהשדה ביחד עם סבתא, פרנצ’ישקה יקובצ’יק. לפתע ניגשה אליהן נערה יהודייה. „היא ביקשה לעזור לה כי יהיה קר והיא רצתה לבקש עזרה מהטוחן הילה, שאביה עשה איתו עסקים. […] היא הצטרכה לחדור לסביבת הטחנה”3. פרנצ’שקה אמרה לנערה לחכות עד הערב וחזרה עם נכדה הביתה.
„לקחנו מעדרים, כיסויי ראש וסלים והלכנו בסתר לשדה. סיפקנו אותם לנערה ובדרך בחזרה מהעבודות השדה, הובלנו אותה דרך היער לטוחן, שאצלו היא שהתה כמעט עד סוף המלחמה”4.
בהמשך התברר שהנערה ניצלה ממוות באורח פלא. הנערה הניצולה היתה בין יהודים שהגרמנים אספו בסייבייז’ כדי לגרשם. אחד הגרמנים הבחין ביופיה ובקסמה יוצאי דופן, הוציא אותה מהקהל ואמר לה להימלט מיד. „הנערה נמלטה ובמשך הקיץ היא התחבאה בין חורבות ואבנים בסביבות פּוֹדְווַרְפְּיֶה (Podwarpie)”5. רק לאחר מכן היא נתקלה בפרנצ’ישקה יקובצ’יק שיצרה קשר בינה לבין הטוחן. היהודייה היפהפיה שרדה.

רשימת מקורות:

1. FLV, דיווחה של לאוקדיה בלונ’סקה (לבית קוז’ייל), [ללא תאריך].