זיכרון ומזהה

וֵנְגְלִיסְקָה הוא כפר פולני בסביבת רַקְשַבָה שבפרובינצית פּוֹדְקַרְפַּצְקִיֶה (podkarpackie) (מחוז לַנְ’צוּט – Łańcut). הכיבוש הגרמני אילץ את יהודי הכפר לחפש מחבוא בקרב האוכלוסיה הפולנית. אחד ממקומות המסתור הבטוחים לתקופה זו היה ביתה של משפחת ברן.

בשנת 1942 נישאה הלנה לפרנצ’שק ברן ועברה לגור איתו בביתו שבו גרו גם אמו, מריה ואחותה אנה גוז. אז נודע להלנה על מקום המסתור של משפחת גְרוּנְפֶלְד היהודית. גוֹלְד ויַאנְקְיַיל גרונפלד, הֶרְשֶל רֵייך1 ואמם באו מקוֹנְטִי טְשֶׁבּוּסְקִיֶה (Kąty Trzebuskie), שם הם ניהלו משק ועסקו במסחר. משפחת ברן הכירה את היהודים עוד מלפני המלחמה. פעמים רבות פרנצ’ישק הסיע את בני המשפחה וסחורותיהם ליַרוֹסְלָב (Jarosław).

היהודים התחבאו ברפת. הלנה ראתה אותם שם לעיתים קרובות כשהיתה חולבת את הפרות. „בלילה הם יצאו החוצה. הלנה תמיד בישלה בשביל מספר גבוה של אנשים, ואת האוכל הביאה ליהודים חמותה מריה בעצמה.
האוכל הוכן בשביל מספר יותר גדול של אנשים, תמיד בישלה גברת הלנה ואת האוכל הביאה ליהודים החמות עצמה. היא לא עשתה שום הבדל: הם היו מקבלים את כל מה שאכלה המשפחה שהחביאה אותם, הן בימות החול והן בחגים. בשר חזיר היה הדבר היחיד שהם לא אכלו.”2 הסתרתם של שלושה אנשים מבוגרים דרשה לא רק אילתור, אלא גם אומץ רב ודריכות מתמדת. כאשר לשכניה של משפחת ברן – משפחת צִ’יסֵק הגיע הגסטפו לקחת את נכדם, הם פחדו שיהיו הבאים בתור. „תמיד היתה קיימת אפשרות שיתגלו…
„… פחד זה ליווה את המשפחה ללא הרף. יכול להיות ששכנים אחדים שערו לעצמם במה מדובר, אך שתקו בנאמנות.3”

באביב 1944 המשפחה היהודיה עזבה את משק משפחת ברן ופנתה ליער שבין ינגליסקה לבין זַלֶסְיֶה (Zalesie) שהיה שייך לרוזן פּוֹטוֹצְקִי. הם החליפו את מקומות המחבוא שלהם לעיתים קרובות ושרדו כך את הכיבוש הגרמני. הם הפסיקו להתחבא רק לאחר שחרור האיזור ביולי 1944.
היהודים עזבו לארה”ב והתגוררו בבופלו. משפחת גרונפלד פתחה מסעדה והתחילה חיים חדשים.

רשימת מקורות:

1. צ’. קוֹלוּדְזֵ’יי (Cz. Kołodziej), „Rakszawskie Aktualności”, Ze wspomnień, 2004, גיליון 89.