זיכרון ומזהה

פרנצ’ישק באנש (נולד ב-12 בפברואר 1901 בגְדוּב) השתייך לקבוצת בָּארְטוֹשׁ (Drużyna Bartoszowa).1 כבן 17 הוא צורף לגדוד הפלסים. הוא היה חייל של חלוקת וְיֶילְקוֹפּוֹלְסְקָה במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית בחזית הצפונית. פרנצ’ישק נפצע קשה בראשו באזור קוֹזְלוּב (Kozłów) בְּפּוֹדוֹלְיָה. „בשנת 1922 החליף את מדיו הצבאיים במדי שוטר. […] לאחר שסיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר לשוטרים בוורשה, החל פרנצ’ישק את שירותו בקרקוב. הוא שירת בתחנת המשטרה בשכונת קָזִ’ימְיֶיז’, והחל משנת 1924 בשכונת זְוְויֶיזִ’ינְיִיץ, במשטרת הנהר בוִויסְלָה.”2

בשנת 1939, כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, הוא ערך פינוי של מסמכים רשמייםומוצגי מוזיאונים מקרקוב לסַנְדוֹמְיֶיז’. החומרים שקעו במים בהפצצות.. הוא השתתף בקרב על הגשר בנהר סַן ליד לֵיזָ’נְסְק, ולאחר מכן בקרב סוֹקָאל. „בלוּצְק נלקח ממנו נשקו. בעת המעצרים ההמוניים של חיילים ושוטרים פולנים על ידי הרשויות הסובייטיות הוא לא נפל בשבי, אלא הבקיע אל קו החזית וחזר לקרקוב.”3 תחת איום עונש מוות הוא הצטרף למשטרה הכחולה. הוא עבד בתחנת משטרה ברחוב קוֹשְצ’וּשְקוֹ 46 בקרקוב.

ב1940 הוא הצטרף לאיחוד למאבק המזוין (Związek Walki Zbrojnej) ואימץ את הכינוי „סְטֶפָן” („Stefan”). הוא היה קצין מודיעין בסוכנות הביון המרכזית של קבוצת אַרְמְיָה קְרָיוֹבָה „זֶ’לְבֶּט” („Żelbet”) בקרקוב. הוא אסף מידע על מלשינים והודיע לאנשים על המעצרים המתוכננים. „לפי פקודתו של מפקד המשטרה, רב-סרן לוּדְוִויק דְרוֹזָ’נְסְקִי, הוא שירת בגטו קרקוב בכל תקופת קיומו, ממרץ 1941 ועד מרץ 1943. שם הוא היה שימש כמתווך בהעברת מכתבים, תרופות, חומרי הסקה ומזון. הוא מסר לאנשים בעלי אמון מידע על תכניות הגרמנים בנוגע לאוכלוסייה היהודית בגטו.”4 כאשר שירת כשומר בכניסה לגטו, הוא איפשר ליהודים יציאה ממנו. הוא סיפק להם הוראות לאן ללכת כדי להימנע מלהיתקל בגרמנים.

בשנת 1943, למחרת חיסול הגטו בקרקוב, נוקו הרחובות שבהם שכבו גופות היהודים הנרצחים. לקראת פרנצ’ישק באנש התהלכה אישה שבקושי עמדה על רגליה, עם ילד קטן. היא ביטאה את שמו. גרמני, שהיה עד לסיטואציה הזאת, התפלא מאוד. פרנצ’ישק הצליח לשכנע אותו לשחרר את האם והילד. הגרמני הסכים לשוחד בסכום 160 זלוטי וחצי ליטר של וודקה, שהיה אמור לקבל בהמשך. כך ניצלו רוּזָ’ה יַקוּבּוֹבִיץ’ ובנה תַּדֵאוּש.

מקרה אחר של מתן עזרה ליהודים התרחש ברחוב קוֹשְצ’וּשְקוֹ. שם התחבאה אִירֵנָה אוֹ באפריל 1942. לגרמנים נודע על מחבואה שם, והם תכננו לירות בה למוות. לפני מותה, האישה רצתה להיטבל. למרות השעה המאוחרת, הכומר פֶרְדִינַנְד מַחָיי ופרנצ’ישק באנש מיהרו אליה למטרה זו. כשהכומר מחיי הבין כי האישה היא יהודייה, התלבט לגבי ביצוע הטבילה, אך בקשותיה הכנות שכנעו אותו שניתן לבצע טבילה שתהיה בתוקף. בנאש שימש כסנדק לאירנה. לאחר המלחמה יצרה אירנה קשר עם הכומר פרדיננד. למרות רגעים קשים רבים שבהם יכלה להיהרג – היא שרדה. פרנצ’ישק הציל לא רק את רוזה יקובוביץ’, את בנה תדאוש ואת אירנה או, אלא גם את מרים שֵׁיין, את הרב לֵבֶרְטוֹב ושני בניו, את משפחת הוֹפְמַן (הורים ושני ילדיהם) ואת שתי אחיות דוֹרְטְהַיְימֵר.

לאחר תום המלחמה פרנצ’ישק באנש הסתתר תחת שם בדוי מחוץ לקרקוב. רשויות המדינה הקומוניסטית רדפו אותו ואת קרובי משפחתו עד לשנת 1956. בשנת 1970 הוא כתב ספר זיכרונות בשם „פרנצ’ישק באנש – זכרונותיי”, שיצא לאור בשנת 2009 בהוצאת IPN (המכון לזיכרון לאומי).

ביוזמת הניצולה רוזה יקובוביץ’, העניק לו מכון יד ושם את תואר חסיד אומות העולם. „עד סוף חייו הוא נרדף בשל היותו שוטר כחול וחייל ארמיה קריובה.”5 פרנצ’ישק באנש נפטר ב-8 במאי בקרקוב.

ביבליוגרפיה:

1. מ. בוֹחֵנֶק (M. Bochenek), Drogami żołnierzy „Żelbetu”, „Nasz Dziennik”,, 25.01.2005.
2. Israel Gutman (Editor in Chief), The Encyclopedia of the Righteous Among the Nations – Rescuers of Jews During the Holocaust, vol. 1-2: Poland, Yad Vashem, Jerusalem 2004.
3. פ. מחיי (F. Machay), Dzieje Ireny O…, „Przewodnik Katolicki” 1961, מס’ 4.
4. י. פַּצְיוֹרְקוֹבְסְקִי (J. Paciorkowski), Sprawiedliwy wśród Narodów Świata, , „Policja 997” יולי 2012.
5. פ”ס (PS), Bogate wspomnienia z niezwykłego życia, „Dziennik Polski”, 02.11.2009.
6. FLV , מכתב מאַנָה סִיקוֹרָה [בת], קרקוב, נובמבר 2012.
7. FLV , מכתב מאַנָה סִיקוֹרָה [בת] מתאריך 25.07.2013, קרקוב.