יז’י זבדזקי, המכונה „מאָלי” (Mały) (נולד בשנת 1936) התגורר לפני המלחמה עם הוריו ברח’ שיֵנה (Sienna) בוורשה. אמו, אניילה לבית לוּז’ינסקי (Lużyńska, ילידת שנת 1912) הייתה עקרת בית, ואביו יאן (Jan, יליד שנת 1901) עבד במעבדה לכימיה אצל סְטניסלב גוּרְסקי (Stanisław Górski) ברח’ קושיקובה (Koszykowa) 20. כבר בילדותו התעניין יז’י בנושאים צבאיים, אהב מאוד להסתכל על חילופי המשמרות בכיכר פילסודסקייגו (Piłsudskiego) שליד הפארק הסקסוני (Ogród Saski).

ב-25 בספטמבר 1939 מטוסים גרמניים הפציצו את ורשה. יז’י הקטן חזר הביתה לארוחת הצהריים. פתאום נשמעו צפירות אזעקה. כל הדיירים התאספו בקומת הקרקע של הכניסה לבית והתפללו לפני האיקונין של אם האלוהים מצ’נסטוחובה. יז’י אמר לאמו שהוא רוצה לרוץ יחד אתה למכר שלהם, סטניסלב גורסקי, שהיה טייס בצבא וגר ברח’ אוקופובה (Okopowa). גורסקי נהג לעתים קרובות לדבר על נושאים שעניינו את יז’י.

אחרי שעברו בריצה כ-300 מ’, נפל פגז על תחנת הרכבת ההמרכזית ועל ביתם. האם חיפתה בגופה על בנה. הם רצו ישר לגורסקי, שם התרחצו והחליפו בגדים. ביתם נמחק מעל פני האדמה. יז’י התחיל לבכות כי בהריסות הבית נקבר כלבו. בדירה היו גם קנריות. הילד לא תפש שכל הדיירים שהתפללו יחד אתו לפני התמונה הקדושה, נספו גם כן.

יאן מצא דירה פנויה ברח’ זֶ’לזנה (Żelazna) שבה בילו 2-3 חודשים. לאחר מכן נכנסו הגרמנים וציוו להתפנות מהמקום תוך 15 דקות. מישהי הבחינה שאניילה בהיריון וסיפרה לה שברח’ אוגרודובה 46/144 יש דירה ריקה והם יוכלו להיכנס אליה. בתוך כמה שעות אנשים שונים הביאו להם רהיטים ושם היו כאשר פרצה התקוממות ורשה.

אחרי העבודה אביו של יז’י נהג לקחת אותו לבית הקברות פובונזקי (Powązki). הילד אהב מאוד לראות מצבות ישנות. אמו תמיד הכינה לו לדרך כריך מרוח בדבשה. יוּרק (Jurek) היה חוגר תרמיל, אביו היה מכניס לו פנימה את הכריך ושניים או שלושה ספרים, אך הם לא הלכו לבית הקברות אלא לגטו, שם יז’י היה מוסר את הכריך לילדים יהודיים.
סטניסלב גורסקי סידר לזבדזקי תעודת כניסה לגטו ויאן השתמש בה פעמים רבות. בדרך כלל נהג ללכת לרח’ נובוליפקי (Nowolipki) 11, מקום מגוריו של ד”ר מינדה (Minde) היהודי. יום אחד זבדזקי יצא עם שלושה יהודים למקום אחר והשאיר את יז’י תחת השגחת אחות. הוא גם לקח אתו את התרמיל. כאשר האישה יצאה לרגע למטבח, יז’י רצה להציץ, היכן נמצא אביו. הוא נכנס לחדר אך לא מצא שם איש. כאשר הסתובב כדי לסגור את הדלת, האישה ראתה אותו והתחילה לבכות. רק אחרי המלחמה יז’י הבין עד כמה זה היה מסוכן. בדיעבד הילד יכול היה לנחש שאביו הבריח בתרמילו נשק לגטו.

יז’י וחבריו היו משליכים מעל חומת הגטו מזון לנצרכים. גם, אחרי כיבוש הכלא ברח’ גנשה (Gęsia), הידוע בכינויו גנְשוּבקה (Gęsiówka), הוא הוביל החוצה את האסירים המשוחררים.

בזמן הפצצת השוק הגדול ביותר בוורשה, קֶרְצֶלָק (Kercelak), לדירה ברח’ אוגרודובה נכנסו בריצה שלוש נשים יהודיות וביקשו להסתתר בארון. אמו של יז’י לא הסכימה לכך, והשכיבה אחת מהן במיטה (וליד המיטה העמידה תרופות), את השנייה הושיבה לקלף תפוחי אדמה, ולשלישית נתנה בגדי משרתת והורתה לה לטאטא את הרצפה. כעבור 15 דקות הגרמנים נכנסו לערוך חיפוש בדירה. אניילה הציגה את מסמכיה ואמרה שהנשים הן אחיותיה. באותו רגע משהו זז בארון. הגרמני עמד לירות, אבל יז’י עצר בעדו, ניגש לארון ולקח על הידיים שפן קטן. הגרמני נופף בידו ויצא. הנשים נשארו ללון אצל משפחת זבדזקי ועזבו את הדירה רק למחרת היום.

יז’י ואביו השתתפו בהתקוממות ורשה מאוחר יותר משפחת זבדזקי הגיעה למחנה ובני המשפחה הופרדו. במחנה שאליו הגיע יז’י הוא מצא את אמו שילדה את בתה אלז’בייטה. מנהלת בית החרושת קיבלה את אניילה לעבודה ואת אחותו של יז’י הסתירה במלונה של כלב. בזכות זה הן שרדו. אין יודעים מה עלה בגורלם של היהודים שקיבלו עזרה ממשפחת זבדזקי.

כאשר אחרי המלחמה יהודים היו שואלים את אניילה מי ברח’ אוגרודובה עזר ליהודים בזמן הכיבוש הגרמני, היא הייתה עונה: „אין שמות. כאן כל הרחוב עזר, כל הפולנים”.1 היא לא רצתה להבליט את עצמה אלא להצביע על האחדות והסולידריות של כל העם הפולני.

תמונות

  • Rodzice Jerzego Zawadzkiego z przyjaciółkami

    Rodzice Jerzego Zawadzkiego z przyjaciółkami