„כשאני חוזרת בזכרוני לשנות ילדותי, אני רואה את בית משפחתי בבּוֹרְשְׁצ’וּב (Borszczów) שבפרובינצית טַרְנוֹפּוֹל (Tarnopol), וקבוצה קטנה של אחים ואחיות ואת אחי התאום, שבזמן השנים הקשות, ומלאות העוולות והזוועה, התאפשר לו לגדול אצל ההורים שלנו”1 – כך נזכרת בילדותה גברת אֶמִילְיָה סטכובייאק- לִיס. כילדה בת 4 היא הובאה לגור בבית משפחתה של אמהּ בזַלֵשְׁצִ’יקִי (Zaleszczyki). את מקומהּ אצל הוריה תפסה אַלָה בְלוּמֶנְטַל. זה היה אמור להביא לכך שאף אחד לא ישים לב לילדה המוחבאת בבית משפחת סטכובייאק. „שתינו כילדות חסרות ישע הילדותי הפכנו לקורבנות, נמשכנו בעל כורחנו לעולם קשה, אכזרי וחסר רחמים, ללא רגישות וחרש לקול הבכי שלנו.”2

אביה של אימילה שירת כווטרינר צבאי והיה דובר גרמנית. בבית ביקרו לעיתים קרובות קצינים גרמנים. „המצב הזה שמר במידה מסוימת על ביתנו מסיכונים שונים וממזל רע”3. אמיליה טופלה על ידי דודתה, והקשר בינה לבין הוריה נחלש מיום ליום. לאחר מותה של אותה קרובת משפחה לאמיליה הקטנה לא נותר אף אדם שיפגין כלפיה אהבה.

כשאמיליה הגיעה לבית משפחתה, היא הבחינה בגינה המוזנחת באישה מפוחדת. זו היתה אמה של אלה – בְּרוֹנִיסְלַבָה בלומנטל. יום קודם לכן עבר עליה סיוט: הבית שבו התחבאה הוקף על ידי לאומנים אוקראינים וכל דייריו נרצחו באכזריות. ברוניסלבה התחבאה בגומחה קטנה ליד התנור. הגומחה היתה מכוסה בחבית מים. בזמן הרצח חבית המים עלתה על גדותיה והמים זרמו לתוך מחבואה של ברוניסלבה בלומנטל. „כדי לעמעם את צליל נפילת המים שעלול היה להסגיר את מחבואה, היא הפנתה את גבה אל מתחת זרם המים הקרים”4. לבסוף ברוניסלבה יצאה ממחבואה רטובה ורועדת מקור. „המראה שנגלה לעיניה הביא אותה לעילפון. כשחזרה להכרתה, היא יצאה מהבית ובדרכי היער העקלקלות חדרה לבורשצ’וב, למקום שבו שהתה בתה, למשפחת סטכוביאק”.5 לא היה פשוט להחביא אותה: במשך היום היא שהתה מאחורי ארון – „לעיתים קרובות היא שמעה את קול הצחוק או הבכי של בתה, אך לא יכלה לעזוב את מחבואה אלא רק בלילה, כשכולם כבר ישנו.”6
„זמן קצר לאחר מכן הסתיימה המלחמה. משפחת בלומנטל שרדה ועל אף חוויות המלחמה הקשות הצליחה להחזיר לעצמה את האושר המשפחתי שלה. אלה הפכה לבתם היחידה והאהובה של הוריה”7. משפחת בלומנטל עלתה לארץ.

רשימת מקורות:
1. FLV, א. סטכוביאק-ליס (E. Stachowiak-Lis), “Głos Nauczyciela”, Wyrok sumienia, גיליון 6.