זיכרון ומזהה

קרוב לביתינו גר חבר שלי ושל אחי, בשם וְיֶיסְיֶק בוז’ים. וייסייק גר ברחוב זִיגְמוּנְטוֹבְסְקָה (Zygmuntowska), המקביל לרחוב פּוֹלְנָה (Polna) שבו גרתי אני – בין חצרותינו הפרידה רק גדר. יום אחד הוא קרא לי להתקרב, כי רצה להגיד לי דבר-מה. הוא שאל אם אני יכולה לנסוע אתו לסְקְרוּדָה (Skruda) לקנות תפוחי אדמה, כי שם הם זולים יותר, ואז להביא אותם לגטו, שיש שם יהודים רעבים.”1 – כך מתחילה אורשולה קלישבסקה את סיפורה על המסע לגטו ורשה.

אורשולה בת ה-11 וווייסייק בן ה-12 נסעו ברכבת למִילוֹסְנָה (Miłosna), ומשם הלכו ברגל לסקרודה. דרך החזרה עם שק תפוחי אדמה על ברכיה היתה אתגר עצום עבור אורשולה, והיא נזדקקה לעצור ולנוח מדי פעם. הילדים איחרו לרכבת. הם נסעו ברכבת הבאה לרמברטוב ומשם הלכו ברגל לגטו. הם נכנסו אליו מצד רחוב אוֹקוּנְיֶיבְסְקָה (Okuniewska), דרך הגדר, שנפגמה קודם לכן במכוון. מעבר זה היה מוכר היטב לווייסייק, שכן דרכו הבריח תפוחי אדמה לגטו כבר מספר פעמים.

בגטו הילדים נפרדו. אורשולה מיהרה לבניין שציין בפניה וייסייק. רק לאחר מעברם לשטח הגטו הילדה הבינה את גודל הסכנה. „מחוץ לגטו הרגשתי בטוחה, אך בשטח הגטו, שלשם בקושי הצלחנו לגרור את השקים וכל אחד מאיתנו היה צריך לפעול לבדו, חשתי פחד.”2 הבית, שאליו הופנתה היה עשוי מעץ ונמצא בקרבת בית הכנסת. הכניסה אליו הייתה למעלה, ומול הדלת נמצאו פודסטמדרגות. תריסי הבית היו מוגפים. אורשולה נכנסה אל הבית: „בפנים היה חשוך, אך שמתי לב שסביב השולחן ישבו יהודים בטליתות – אנשים החוששים לעתידם, שיודעים איזו סכנה מרחפת מעל ראשם. הם ישבו בשקט, אך זו הייתה תפילתם. לא העזתי לומר מילה. כעבור רגע קם אחד מהם וביקש ממני לשפוך את תפוחי האדמה על הרצפה, יצא אל הפודסט, הביט סביב ואמר לי: «אני לא רואה פה שום גרמנים, רוצי, ילדה. תודה. « תפסתי את השק, קפצתי מהפודסט אל הקרקע, דילגתי על המדרגות מהר ככל שיכלתי לכיוון הגדר, נתקלתי בקרשים והדפתי אותם אחורה, ואז עברתי למקום האמור.”3 באימה היא רצה לאחד החצרות הסמוכות והתיישבה על הדשא. היא החליטה לאסוף מעט את מחשבותיה ולהירגע. היא פחדה שאולי מישהו ראה אותה יוצאת מן הגטו דרך הגדר וחשב אותה ליהודייה נמלטת. היא הייתה עלולה להיתפס ובמקרה הטוב להילקח לגטו, ובמקרה הרע היו יורים בה למוות. היא הייתה פעם עדה למצב דומה: „מול עיניי הייתה היהודייה שראיתי פעם נמלטת מהגטו. רצח אותה ז’נדרם גרמני, רוּדִי (גִ’ינְגִי’Rudy – ), שהסתובב תמיד עם כלב מסוג רועה גרמני. הוא ירה בה כשהייתה ברחוב קַדְרוֹבָה (Kadrowa) ליד ביתו של מר רוֹמַנְצ’וּק. לאחר הירייה היא נפלה, ומהבד שהיה על גבה נשפכו קליפות תפוחי אדמה – „טרף שחור” ששילמה עליו בחייה.”4

למרבה המזל, שני הילדים הצליחו לחזור הביתה בשלום באותו היום. הם העניקו לכמה משפחות יהודיות כ-30 קילוגרמים של תפוחי אדמה. כך מסכמת אורשולה את המבצע: „אולי בן אחת המשפחות האלה שרד, וסיפר לנכדיו שילדים פולניים לא רק עמדו מנגד. כך אני זוכרת את זה וככה זה קרה.”5

ביבליוגרפיה:

1. FLV, מכתבה של אורשולה דִימוֹבְסְקָה (לבית קלישבסקה), ורשה, 09.12.2013.