שמעון וסטניסלבה קמינסקי חיו בכפר רוּדָה (Ruda) עם אמו של שמעון, ורוניקה. הם התחתנו בשנות השלושים והיו להם שני ילדים קטנים (בני 2 ו-4). ב-17 בספטמבר 1939 הכפר נכבש על ידי הרוסים. הקצינים, יחד עם נשותיהם, התיישבו בבתיהם של המקומיים.

בעת חגיגת יום השנה לפרוץ מהפכת אוקטובר החלו החיילים לירות חזיזים. הבתים ובנייני החווה הסמוכים התכסו בקש. אחד האסמים עלה באש, שהרוח שיככה במהרה. כמעט כל הכפר נשרף. משפחת קמינסקי נותרה ללא קורת גג.

זה היה בסתיו. המשפחה עברה לגור בתוך בור באדמה. הילדים חלו ומתו משָׁנִית. לאחר זמן מה הזוג קיבל בולי עץ לבניית בית. השכנים ומשפחתה של סטניסלבה עזרו להם לבנות בית במושבת מוֹדְזֵלוּבְקָה (Modzelówka), קילומטרים מרודה. הם עברו לשם בטרם הסתיימה הבנייה.

בשנת 1940 נולד בנם מְיֶיצִ’יסְלַב. מעבר לכביש בנתה את ביתה משפחה נוספת שניזוקה מהשרפה – משפחת זִיסְקוֹבְסְקִי. זמן קצר לאחר מכן הם גורשו על ידי חיילים גרמניים ובביתם אורגנה מפקדת משמר. לא רחוק משם נמצאו ביצות בְּיֶיבְּזָ’ה – שם אורגנו פלוגות הפרטיזנים.

בסתיו 1940 התדפקה על דלת ביתם ביתם של משפחת קמינסקי אורחת לא צפויה. לוּצִינָה יֵלִינְסְקָה, בתם של שמעון וסטניסלבה, כותבת: „פעם אחת בסתיו הוריי שמעו דפיקה בחלון מכיוון החצר. זה היה בשנת 1940. הם חשבו שהגרמנים באו לקחת אותם. אימא קמה בלי להדליק את מנורת הנפט, הסיטה את קצה הווילון, וראתה מבעד לחלון ילדה בת כ-12. אימא פתחה את הדלת ומשכה אותה במהירות לתוך הבית. זאת הייתה ילדה יהודייה מגְרָיֶיבוֹ, שנמלטה מאיסוף, והלכה 12 קילומטרים ישר לביתנו דרך שדות ויערות. מה היה קורה אילו הייתה ניגשת אל החלון של השכנים – משפחת זיסקוסקי – שם שהו הגרמנים? לא היו שם בתים אחרים.”1

הילדה בכתה, הייתה רעבה וקפאה מקור. הזוג לא מנע עזרה מהילדה. הם האכילו אותה, הלבישו אותה בבגדים חמים ונתנו לה צידה לדרך. כאשר סטניסלבה הבינה עם עצמה שהשכנים ישנים, היא ליוותה את הילדה למקום בטוח. כך מתארת את הדבר לוצינה: „היא יצאה איתה דרך החצר, עם גבן ליער. הן חצו את היער עד לגשר ועברו את הגשר החוצה את נהר אֶלְק (Ełk). דרך ושיחים היא הובילה אותה אל ידידיה – אנשים נאמנים בכפר סולקי, שבו לא היה מפקדה גרמנית. תכניתם של הוריי הצליחה. הגרמנים לא שמעו ולא הבחינו בדבר. היהודייה שוכנה במקום בטוח ואימא חזרה הביתה למחרת בבוקר.”2

לוצינה מסכמת: „לדעתיזה היה מעשה גבורה מצד הוריי, שראוי להנצחה. תחת הכיבוש הרוסי הם איבדו את שני ילדיהם, את ביתם, את אסם התבואה ואת דיר החזירים שלהם. כאשר הז’נדרמים הגרמנים במרחק 20 מטר מלבד מהם, הם טיפלו בילדה יהודייה וליוו אותה למקום בטוח.”3

ביבליוגרפיה

  1. FLV, מכתב מלוצינה ילינסקה, פִּיָאסֶצְ’נוֹ, 27.01.2014.