זיכרון ומזהה

הלנה ופרנצישק הולובוביץ’ חיו יחד עם בניהם (זביגנייב וקז’ימייז’) בכפר צָ’בָּרוּבְקָה (Czabarówka) בפרובינציית טָרְנוֹפּוֹל. פרנצ’ישק היה מנהל בית ספר בכפר והלנה עבדה כמורה.

יום אחד, כשהלנה היתה לבדה בבית, הגיעה אליה אישה. היא ביקשה לשאול ממנה חבל. הלנה החלה לשאול אותה שאלות בדאגה. התברר ששמה של האישה לִיזָה אַלְטְשִׁילֵר ושהיא נמלטה מהגטו בקוֹפִּיצִ’ינְצֶה יחד עם בעלה משה ושני בניהם. את בנם הקטן רצח חייל אוקראיני, כאשרהילד בן ה-10 ביקש ממנו לחם. בני המשפחה רצו להתאבד בתלייה בחבל. הלנה החליטה להציל את משפחת אלטשילר. מעל שמונה חודשים משפחת הולובוביץ’ הסתירה אותם, האכילה אותם וחלקה איתם את כל מה שהיה לה. כל בני המשפחה היו מעורבים במתן הסיוע.

לפי זכרונותיה של בתו של זביגנייב, אַלֵכְסָנְדְרָה: „הסיכון היה עצום, כי אבי זכרונו לברכה, אז בן 19, החביא את מדיו הפולניים ואת הנשק. יתר על כן, נערך חיפוש בעזרת כלבים ורק בזכות השגחה אלוהית הגרמנים לא הצליחו לגלות את הנמלטים.”1

לאחר השחרור, כאשר משפחת אלטשילר יכלה כבר לעזוב בבטחה, הלנה החזירה ליהודייה את טבעת הנישואין שהיא נתנה לה זמן-מה קודם לכן לצורך קניית אוכל. המשפחה עלתה לארץ. האלטשילרים לא שכחו שהם חייבים להם את חייהם ושנים רבות הם שלחו למשפחת הולובוביץ’ חבילות לחג המולד.

גורלם של משפחת הולובוביץ’ לאחר תום המלחמה היה קשה מאוד. פרנצ’ישק הוגלה לסיביר; משם הוא חזר ברגל במשך 6 חודשים. לאחר מכן כל המשפחה גורשה ללֶגְנִיצָה. כדברי אלכסנדרה הולובוביץ’: „אבי התגעגע כל חייו…”2.

ב-1 באוגוסט, הודות למאמציהם של בני משפחת אלטשילר, הלנה ופרנצ’ישק הולובוביץ’ ובניהם – זביגנייב וקזימיז’ – הוכרו על ידי מכון יד ושם כחסידי אומות העולם.

ביבליוגרפיה:

1. Israel Gutman (Editor in Chief), The Encyclopedia of the Righteous Among the Nations – Rescuers of Jews During the Holocaust, vol. 1-2: Poland, Yad Vashem, Jerusalem 2004.
2. FLV, מכתב מאלקסנדרה הולובוביץ’, בִּידְגוֹשְׁץ’, 3 באוגוסט 2013.