וְיאלְמוֹביצֶה (Wilamowice) היא עיר הממוקמת בין אוֹשְוויֶנְצ’ים ובְּיֶלְסְקוֹ-בְּיאלָה. בעת הכיבוש הגרמני היא סופחה לרייך. הכובשים התייחסו אליה כאל קולוניה והתושבים היו נתונים לגרמניזציה. הם הוכרחו בדרכים שונות לחתום על רשימת הלאום הגרמנית – הפולקסליסטה. בין השאר, חתמה עליה אישה פולניה, שהייתה נשואה ליהודי בשם שְׁנִיצֶר. לזוג היו ילדים. היא חששה לגורלם, כי איימה עליהם העברה לגטו ואף מוות. בעלה – שניצר – הוסתר באותו זמן במשקים רבים בוויאלָמוֹבִיצֶה.
שניצר שהה, בין השאר, בביתו של יאן וירובק. לאחר מכן עבר לשכנו – פיוטר בולוֹנצ’קה, שידע גרמנית ויאן שכנע אותו לחתום על הפולקסליסטה. הוא קיווה כי בדרך זאת יקטנו הסיכויים לחיפוש במשקו. החתימה על הפולקסליסטה לא הבטיחה בטיחות מלאה, כי הגרמנים חיפשו בבתי הפולקסדויצ’ים אחר גברים צעירים, המסתתרים מפני גיוס לצבא הגרמני.

יום אחד, נכנסו לביתו של בולונצ’קה שני גרמנים מתחנת הגסטפו בוויאלמוביצה: המפקד וסגנו, יוּרֶטְקֹו. לא ברור אם כוונתם הייתה לערוך שם חיפוש, אך שניצר, אשר הסתתר בעליית הגג, נבהל לשמע שיחה בגרמנית, רץ במורד המדרגות ועבר ממש ליד הגרמנים. הוא רץ אל השדה. פעמיים נשמעה הפקודה „האלט” („!Halt”), אך הוא לא הגיב. הוא נורה למוות בידי סגן המפקד. בקרבת מקום חקלאי בשם גָּנְדּוֹר הסיע דשן. הגרמנים קראו לו ואילצו אותו להוביל את גופתו של שניצר לוויאלמוביצה. הגופה הועברה למשרפה באושוויצ’ים. הגרמנים עלו לעליית הגג בה הסתתר שניצר ומצאו שם מסמכים שהעידו על מוצאו היהודי.

הגרמנים איימו על פיוטר, שישלח עם כל בני משפחתו לאושוויץ. הוא ניסה להציל את קרוביו וטען כי לא ידע על היהודי המסתתר בעליית הגג. הוא אמר שהדלתות לביתו הן זמניות, וכל אחד מסוגל לפתוח אותן. הוא אף הוסיף כי הנגר מכין עבורו כעת דלת חדשה. המפקד מיהר לאותו נגר כדי לבדוק את הדבר, וסגנו הסיע את פיוטר בולונצ’קה בעגלה ישר אל התחנה. בדרך יעץ לו מה לומר בחקירה.

„יורטקו היה מאוד מוטרד ממה שקרה. הוא הצטער על כך שהרג אדם. אשתו של יורטקו, שעברה לגור אתו בוויאלמוביצה, הייתה מאוד דתייה. היא יצרה קשר עם משפחתו של ההרוג, השתתפה בצערם וניחמה אותם כמיטב יכולתה”.1 בניו של שניצר שרדו את הכיבוש. הגרמנים חסו על משפחת בולונצ’קה מאחר שהאמינו להסבריהם.

ביבליוגרפיה

  1. FLV, מכתב מיאן וירובק מיום 26 בספטמבר 2013, ויאלמוביצה.