זיכרון ומזהה

משפחת ראבנדה (מָאצ’יי ואישתו וָאלריה, הבן סטָניסלָב, כלתו הלנה והנכדה גֵנוֹבפה) גרו בכפר בשם קולוניה חוז’ב. המשפחה הסתירה וסיפקה אוכל לאנשים ממוצא יהודי.

בעת פרוץ המלחמה סטָניסלָב היה בן 25. בין הראשון והשלישי בספטמבר 1939 הוא לחם בקו החזית הראשון והשתתף בקרבות ליד העיר מלָאבָה. ב-3 בספטמבר בשעה 7:30 בערך הוא נפצע ברגלו.
„הוא זחל על ארבע כשעה וחצי – קילומטר אחד – דרך שדה קרב פתוח, באש תותחים סוערת, עד שהגיע לבית חולים שדה. אבי היה הפצוע האחרון שטופל בבית החולים הזה. פינו אותו מיד לאחר מכן”.1 הקרב נמשך עוד יום אחד. כל חייו דגל סטניסלב ראבנדה בערכים של אנושיות ופטריוטיות, אותם למד בבית הוריו.
משפחת ראבנדה הועברה למשק של איש בשם צביֶיק. בסמוך לביתו גר אז גרמני בשם רידז.2 בתו של סטניסלב – גנובפה – היתה ילדה בת 3 בלבד. כולם דאגו שהיא לא תדע שום דבר על היהודים שהסתתרו בבית. האמת נודעה לה רק לאחר שנים רבות.

„מספר שנים אחרי המלחמה למדתי שבמשק שלנו – על יד השכן הגרמני – אבא הסתיר יהודים מקיילצ’יגלוב. מספר אנשים, אולי משפחה שלמה”.3
למציי ולבנו סטניסלב היו עוד לפני המלחמה קשרי ידידות עם אותם יהודים. לא ידוע כמה זמן הם הסתירו אותם, אך בתו של בעל הבית לא עמדה במתח ובלחץ שנבעו מהידיעה שהיא וכל המשפחה נמצאים בסכנה. היא באה לראבנדה וביקשה להעביר את היהודים למקום אחר. וככה נעשה.
לא ברור כמה זמן הם הסתירו את היהודים, אך ידוע שמחבוא אחר עבורם היה מוכן בבניין במשק.

רשימת מקורות:

1. הקרן לוקס וריטס, המכתב מאת גנובפה ראבנדה, 28.01.2014, קולוניה חוז’ב.