לֵאוֹנָרד בּוֹגוּצקי היה בוגר הפקולטה לרפואה בקרקוב. אחרי שהתחתן עם מָאריה בשנת 1943, השניים עברו לגור בעיירה לז’ייסק. שם נולדו להם שני ילדים – בן ובת. בעיירה גרו אז משפחות יהודיות רבות. לאונרד היה רופא ידוע בסביבה ואיש מכובד על ידי כולם, והיו לו יחסים טובים מאוד עם היהודים, שעסקו בעיקר במסחר. היחס שלו אל אדם אחר לא השתנה ולא היה תלוי בסכנה שאיימה על אלו שניסו לעזור. הוא תמיד נלחם למען החיים – גם בתור רופא וגם תור אדם.

„אבא שלי, כשביקר בבתים יהודיים, קבע באופן רשמי שהדיירים חולים במחלת טיפוס. זה סגר את הדלת מפני הנאצים ונתן קצת זמן, בערך שבועיים, לתכנן המלטות או לביים מוות”.1
גם מאריה בוגוצקי לא היתה אדישה לגורלה של האוכלוסיה היהודית. בתם של הזוג בוגוצקי מספרת:
„[…] אני זוכרת היטב את הסיפור על יהודי אחד, אב למשפחה גדולה מאוד שהסתתר מפני הגרמנים אבל כל ערב היה ניצב ליד הדלת שלנו ואמא היתה נותנת לו אוכל. תמיד היא הקפידה לא להשאיר על המוצרים שום כתובות או מדבקות כדי שלא יהיה סימן המסגיר איפה נקנו ומאין הם מגיעים”.2
אבל פעם מאריה שכחה לעשות זאת. על כיכר הלחם שמסרה ליהודי נשארה המדבקה עם שם האופה. למרבה הצער הגרמנים תפסו את האיש.

„אנשי הגסטפו הובילו אותו באזיקים, כשכיכר הלחם עדיין תחת זרועו”.3
כשנודע למאריה על כך, היא מיד אספה את הילדים והחליטה להעביר אותם למקום אחר. היא חשבה שהאיש עלול להסגיר אותה והשתדלה לשמור על בטחון המשפחה.

„למרות החקירה וככל הנראה העינויים, האיש התנהג באצילות ולא הסגיר אף אחד. הוא סיפר שגנב את כיכר הלחם”.4
גורלו של הנאסר לא ידוע. יכול להיות שירו בו למוות או שלחו אותו למחנה ההשמדה.
במשך זמן מה מאריה דאגה לאישתו וילדיו של היהודי. היא הסתירה אותם במרתף ביתו של הכומר. יום אחד היא מצאה מקום מסתור בטוח בכפר והעבירה אליו את כל המשפחה.

רשימת מקורות

  1. הקרן לוקס וריטס, העדות של קאמילה קז’שובייק (הבת) מיום 01.10.2013