זיכרון ומזהה

בשנת 1921 בכפר דוּבּיֵינקָה שליד נהר בוג חיו 1,204 יהודים, שהיוו 40,6% מכלל האוכלוסיה. ב-1942 הגרמנים הקימו שם גטו, ובו סגרו כשלושת אלפים בני אדם. ב-2 ביוני, 2,670 היהודים נשלחו למחנה המוות בסוביבור. כמעט 250 אנשים נורו למוות בשטח של בית העלמין. בגטו נותרו רק כמה בעלי מלאכה שנרצחו יותר מאוחר, בעת חיסול הרובע היהודי ב–19 באוקטובר 1942. הקהילה היהודית בדוביינקה חדלה מלהתקיים1. הודות למשפחות כמו משפחת בּיֵיגנובסקי, אנשים אחדים הצליחו לשרוד.

קָאזימיֵיז’ ומָאריה בייגנובסקי חיו בדוביינקה עם בנותיהן יָאדביגה ולוּצינָה, ועם אמו של קאזימייז’, מָארינה. בעת הכיבוש הסתתר בביתם ילד יהודי בן 11 בשם ארווין קראוסה. הוא היה בנה של משפחה יהודית בתאחת עשר נפשות, שלפני המלחמה היו שכנים של בייגנובסקי. מכל המשפחה רק הוא הצליח לשרוד. אף על פי שבביתם של קאזימייז’ ומאריה גרו שני גרמנים, הם הסתירו את ארווין בעליית הגג מעל הרפת. מאריה ומארינה החביאו את האוכל בדלי ויצאו לרפת מבלי לעורר שום חשד.

כשהיה לו משעמם, הילד הכין כל מיני חפצים מקש, למשל סלים. ככל הנראה היה מצליח לשהות שם בשלום עד רגע השחרור, לולא קרה אירוע מסוים. המשפחה ביקשה ממנו שלא להתפלל בקול, כי מישהו עלול לשמוע אותו. כמה חודשים לפני השחרור באו בריצה ילדי השכנים. הם שמעו את מילות התפילה מהרפת והחלו לצעוק: יש לכם יהודי ברפת! כל המשפחה נבהלה עד מאוד והם שלחו את הילד ליער לזמן מה. כשיום אחד ארווין נתקל במקרה בקופסת שימורים ריקה עם כיתוב אמריקני הוא ניחש שהמלחמה הסתיימה וחזר לביתו של בייגנובסקי.

אחרי זמן מה ארווין עבר לגור לגרמניה ומשם רצה להגר לאמריקה אך לא היו לו תעודות. הוא כתב לקאזימייז’ וביקש ממנו לעזור לו להשיג תעודות רלוונטיות. קאזימייז’ נסע לעיר חֶלמנוֺ, להיפגש עם תושבים יהודיים ששרדו את המלחמה. הם הציעו לו לגשת לבית הכנסת בעיר חרוּביֶישוֺב, שם מצא את המסמכים הנוגעים לארווין, הוציא עבורו תעודות ושלח אותן בדואר. ארווין אכן הצליח להגר לאמריקה, שם התיישב בניו יורק והקים משפחה משלו. במשך שנים רבות הוא שמר על קשר עם הפולנים. כלתו של בייגנובסקי מספרת:
„ארווין היה אסיר תודה למשפחה של בעלי. הוא היה שולח להם חבילות, השיג כל תרופה שהיו צריכים – אם לא בארצות הברית אז דרך שווייץ. במשך הרבה שנים הוא שלח גם חבילות עם אוכל ובגדים כביטוי לתודתו, וגם התכתב ושלח תמונות של המשפחה שלו – הוא התחתן והיו לו שני ילדים”.2
לאחר מותו של הזוג בייגנובסקי, ילדיהם שמרו על הקשר עם ארווין, שנמשך עד ל-12.09.1985 כשהמכתב חזר בשל סיבות לא ידועות. ככל הנראה ארווין קראוסה עלה עם משפחתו לישראל. כאשר פרָנצ’ישֵק בייגנובסקי פינה את המשק של הוריו, הוא מצא סלים וחפצים שונים שארווין היה מכין כשישב במחבוא. הוא מסר אותם למוזיאון החקלאי.

רשימת מקורות:

1. הקרן לוקס טריטס, המכתב מאת לוצינה חצקייביץ’ (הבת), חלם, 24.08.2015
2. הקרן לוקס וריטס, הקלטת אודיו מס’ 811 1320, העדות של בארברה בייגנןבסקי (הכלה) מ-17.03.2014.
3. הקרן לוקס וריטס, הקלטת אודיו, מס’ 811 3286, העדות של פרנצישק בייגנובסקי (הבן) מ-12.06.2015
4. 4. השטעטל הוירטואלי – אתר אינטרנט של המוזיאון לתולדות יהודי פולין, הגישה מיום 26.04.2017.