זיכרון ומזהה

יוּזף ומָאריה שוּלץ גרו עם שני בניהם (זבּיגניֶיב ולֶקֶש) בעיירה סטרִיי (פרובינציה סטאניסלבוב לשעבר). יוזף ניהל מפעל לנקניקים ומוצרי בשר, והמשפחה חיה ברמה גבוהה מאוד.
כעבור שנים הבן, לשק, נזכר:
„בעיר שבה נולדתי, סטריי, חיו לפני המלחמה כ–35 אלף תושבים, ובנוסף לכך היו ממוקמים שם כחמשת אלפים חיילים. כחצי מהאוכלוסיה הייתה יהודית, כרבע ממנה הייתה פולנית, ועוד כרבע הייתה אוקראינית, שבזמנו כינו אותם „הרוסים”. בדרך כלל שררה בינינו אווירה ידודותית ולא היו שום ריבים, עד הרגע שבו התחילו להופיע כל מיני זרמים פוליטיים. האוקראינים נמשכו יותר לנאציזם והיהודים לקומוניזם.1

כאשר בשנת 1939 נכנסו לעיר הרוסים, אבי המשפחה הצהיר: „כל מה שיתרחש בבית יהיה הסוד שלנו”2. כולם היו מעורבים בפעילות המחתרתית. בבית אירגנו מחסן לנשק וחומרי נפץ.

ביולי 1942 הצבא הגרמני כבש את העיר והקים בה גטו. בסתיו החלו משלוחים ראשונים למחנה המוות בבלז’ץ, וב-1943 נערך החיסול הסופי של הגטו – היהודים שנותרו שם נורו למוות ביער בחולבוטוב3. רק אחדים הצליחו לשרוד – ברחו או קיבלו עזרה מתושבי האזור. בין הניצולים היו יונה ושרה פרידלר, שניצלו הודות לעזרתה של משפחת שולץ.
אחד האסירים בגטו בסטריי היה אחד העובדים לשעבר של יוזף שולץ, שהרוצחים האוקראינים ירו בו ופצעו אותו. היהודים העמיסו אותו על עגלה והוציאו אותו מהגטו, ואחר כך זרקו אותו ליד הנהר, משוכנעים שהוא מת. אך הם טעו – הפצוע זחל לאורך שפת הנהר אל מקום המגורים של משפחת שולץ. בנם, לשק, מצא את האיש המדמם ליד הגדר. משפחתו של יוזף הגישה לו עזרה ראשונה. כשהתאושש חזר לגטו. אחר כך, במחנה העבודה ברחוב קז’יבה, סיפר לאחרים שניצל הודות לעזרה של משפחת שולץ. הסיפור היה מקור תקווה להישרדות עבור הזוג פרידלר.
מחנה העבודה גבל מצד אחד בגינה ובחלקת אדמה של שתי נשים בשם נָאבַלניצקי. יונה ביקש מהן, שכאשר יראו שליד הגינה עוברים הזוג שולץ, שיזמינו אותם הביתה.

כבר באותו הערב הנשים הזמינו אליהן את הזוג שולץ, ואחת מהן ביקשה מיוזף שילך לגינה להיפגש עם אדון פרידלר. כאשר יוזף ראה את האיש הוא לא שאל שאלות. הוא רק אמר שלמחרת בערב יחכה יחד עם בנו ועם הכלב ברחוב סקולסקה מול מפעל הגז – ועזב. יוזף חזר אל הבית של הגברות נאבלניצקי ובקול רם הכריז שהם יוצאים והנשים צריכות לדאוג לעצמן, כי בגללן משפחתו נמצאת בסכנת חיים. אישתו מאריה, שהיתה מבולבלת ונרגשת, לא הבינה למה בעלה מתנהג ככה כלפי הגברות נאבלניצקי שהרי הזמינו אותם לביקור. יוזף הסביר לה שמדובר בחיי הזוג פרידלר. תחילה מאריה נבהלה: לא מספיק ששניהם מעורבים כבר בארגון המחתרת, עכשיו עליהם להגיש עזרה ששמה אותם בסכנת עונש מוות. בעלה אמר: „תקשיבי – אם יתפסו אותנו בגלל המחתרת – יתלו אותנו גם ככה. אם לא יתפסו – אז לא יתלו אותנו וגם הזוג פריגלד יישרדו. ואם לא – כולנו נמות”.4

למחרת יוזף ובנו חיכו לזוג פרידלר. מאחוריהם הלכו ברחוב שני שוטרים אוקראינים. כשיונה ושרה ראו אותם, הם התחילו להתחבק ולהתנשק כאילו היו זוג מאהבים. אחר כך הגיעו אל יוזף ולשק שהחזיקו איתם כלב ברצועה. הכלב היה אמור להוביל אותם אל הבית.

משפחת שולץ הסתירה את יונה ושרה פרידלר במחבוא שהכינו באסם. מאריה היתה מביאה להם אוכל ומוציאה דלי עם פסולת. אך הם לא ישבו שם הרבה זמן, כי בעיר אירע שיטפון. יוזף הכין עבורם מחבוא אחר, בעליית הגג. שם הם עברו את החורף. כאשר אל העיר התקרבה חזית הצבא האדום והצבא הגרמני נסוג, מאריה ויוזף העבירו אותם למזווה במטבח, ושם הם היו עד השחרור.

אחרי המלחמה יונה ושרה פרידלר עזבו את פולין והיגרו לארצות הברית. הם היו בקשר עם יוזף ומאריה ואחרי מותם עם בנם לשק.

ב-10 בנובמבר 1997 הוענק ליוזף, מאריה ולשק שולץ תואר חסידי אומות העולם, על מעשה הגבורה שלהם.

רשימת מקורות:

1. ישראל גוטמן, „חסידי אומות העולם הפולניים” ב: „ספר חסידי אומות העולם. פולין”, חלק 1, הוצאה פולנית קרקוב 2009
2. אתר השטעטל הוירטואלי – אתר האינטרנט של מוזיאון לתולדות יהודי פולין, הגישה מיום 08.05.2017
3. אתר אינטרנט של המוזיאון לתולדות יהודי פולין, סיפורי עזרה – משפחת שולץ, העדות של לשק שולץ.
4. המאמר של G. Szkopek, „Przyjechał sprawiedliwy”, באתר האינטרנט של העיתון Tygodnik Płocki, 2014, הגישה ב-08.05.2017
5. הקרן לוקס וריטס, הקלטת יודיו, העדות של לשק יאן שולץ, ורשה, 09.12.2005