זיכרון ומזהה

יוּזפָה צ’וֹרט גרה עם הוריה ואחייה בכפר פּיָאסקי ויֶלקיֶה שליד קרקוב. תושבי האיזור עסקו בקצבות וייצור מוצרי בשר.
לאחר פרוץ המלחמה תושבי הכפר ייסדו ועדה לסיוע למען קורבנות המלחמה. בראש הוועדה עמד הכומר המקומי, פרנצישק דזביגונסקי. במרץ 1940 הכומר יצר קשר עם ועדת המדינה לענייני הסעד ונהיה שליח של הארגון הזה. הוא היה גם בין המארגנים ושימש ככומר צבאי של יחידות הפרטיזנים הקשורות ל-AK (ארמייה קריובה – צבא המולדת) שפעלו באיזור. בנוסף לכך אירגן את משלוח האוכל והתרומות כספיות עבור לוחמי המחתרת הפולניים ועבור היהודיים ששהו בגטו בקרקוב.

גם יוזפה השתתפה באופן פעיל באיסוף המזון והכסף. הכול נארז אחר כך בתיקים גדולים והובא לוועדת הסעד המרכזית בקרקוב. האישה השתתפה בפעילות עד רגע החתונה, כלומר עד 5 באוקטובר 1941.

לאחר חתונתם, יוזפה התחילה להצטרף לבעלה וליוזף ז’ורק שהבריחו בשר לגטו. יוזף ביארנט ויוזף ז’ורק עזרו ליחידות המחתרת הפועלות באיזור בעברת אוכל וכסף. הודות לתרומות אלו עלה בידה של אחת היחידות לרכוש רדיו ודרכו להודיע על הזוועות שהתרחשו באושוויץ. יוזף גם תרם כסף למועדון הספורט הפולני „אוז’ל” (הנשר)1 שהספורטאים החברים בו היו במקביל גם חיילים בקבוצת הפרטיזנים של AK. בזמן האימונים יכלו להחליף מידע חשוב בלי לעורר חשדות אצל הכובשים.

בפעילות המאורגנת של משלוח הבשר לגטו וליחידות המחתרת, היו מעורבים גם אחיה של יוזפה (יוזף ויוליין צ’ורט), אוגוסטין לאסון, אדם ואידה, וסטאניסלב חליפלה.
אל ביתם של הזוג ביירנט היתה מגיעה גם השכנה מהבית ממול, צצילייה רבילק. יחד עם בעלה טדאוש היא הסתירה שלושה גברים יהודים שנמלטו מהמחנה בפלאשוב. על הצלת חייהם קיבל טאדוש רבילק מידי המכון יד ושם את תואר חסיד אומות העולם.

פעילויות הסיוע המאורגן הסתיימו בלילה ה-20\21 בינואר 1944. יוזף ביארנט, יוזף ז’ורק, האחים יוזף ויוליין צ’ורט ואדם ואידה, נסעו כרגיל לניידזילסק להביא משם את הפרות. הקצבים מפייאסקי תמיד עזרו להם בעיבוד הבשר כשחזרו. אחר כך חילקו את הבשר בין אנשים. אך ביום ההוא הגברים לא חזרו לכפר. בדרך חזרה נעצרו על ידי השוטרים הגרמנים בנייפולומיצה. הסתבר שהיה זה מארב מתוכנן מראש. השוטרים הגרמנים ירו ביוזף צ’ורט ובאדם ואידה כשניסו לברוח. את הגברים האחרים הם שלחו לבית מאסר בעיר בוכניה ולאחר שהיכו אותם שם, שלחו אותם לבית הסוהר „מונטלופי” בקרקוב. הגרמנים הכריחו אותם למסור את כתובות האנשים שהיו מקבלים מהם בשר.

יוליין צ’ורט נלקח למחנה קטינים בפרוסיה. אחרי כמה ימים הנער הצליח לברוח וחזר הביתה. יוזף ז’ורק נשלח למחנה גרוס רוזן, שם שוחרר רק בסוף המלחמה יל ידי הצבא האמריקאי. גורלו של יוזף ביארנט היה נורא. בבית הסוהר נגזר עליו גזר דין מוות אשר הוכרז בציבור. מקום הוצאה להורג עדיין לא היה ידוע. הוציאו אותו להורג כבן ערובה, כלומר מתוך נקמה על מבצע הפרטיזנים נגד יחידות הנאצים ו”חבלה כלכלית”, כלומר סיוע ליהודים.
יוזפה נותרה לבדה עם בנה הקטן, בן כשנתיים. היא ניסתה להציל את בעלה, ניסיון שהיה קשור בהוצאות גדולות אך לא צלח. נודע לה על אופן קבורתו רק מאדון מארקייביץ’:

„[…] הוא היה בעל מסעדה, ואמר שזיהה אותו אדם כבן אדם שעזר לו לרכוש בשר עבור הלקוחות. זה היה כבר אחרי ההוצאה להורג של האנשים מהכרזות. הגרמנים לקחו אותו מהרחוב והעסיקו אותו בהובלה של הגופות. הגרמנים הביאו אותו למחנה בפלאשוב, שם קברו את הנרצחים יחד עם הגופות של היהודים שירו בהם במקום. אחד הגרמנים ששמרו עליהם אמר – כפי שעזרת להם, ככה עכשיו אתה שוכב יחד איתם”.2

רשימת מקורות:

1. הקרן לוקס וריטס, המכתב מאת מייצ’יסלאב ביירנט (העתק העדות של מאריין יינדה, קרקוב, 10.09.2006) קרקוב, 04.11.2013.
2. הקרן לוקס וריטס, המכתב מאת מייצ’יסלאב ביירנט (העתק העדות של יוזף זורק, קרקוב, 06.03.2007) קרקוב 04.11.2013.
3. הקרן לוקס וריטס, המכתב מאת מייצ’יסלאב ביירנט (העדות ל מאריין יינדה, קרקוב) 04.11.2013
4. הקרן לוקס וריטס, המכתב מאת מייצ’יסלאב ביירנט (העדות של יוזפה שצ’ורובסקה, קרקוב, 22.09.2013), קרקוב 04.11.2013.
5. הקרן לוקס וריטס, המכתב מאת מייצ’יסלאב ביירנט (העדות של יוזף ז’ורק, קרקוב, 06.05.2006) קרקוב, 04.11.2013.