אלכסנדרה מיאנובסקה, שגרה בקרקוב, היתה אישה משכילה. לפני המלחמה היא הייתה לעוזרתו של עורך דין ידוע, פרופסור יֶזִ’י לַנְגְרוֹד1 והתחתנה עם וַלֵרִי בִּיגָאִי-מְיַיאנוֹבְסְקִי, אדם מצוין ונאה באופן יוצא מן הכלל2.
פרוץ המלחמה בשנת 1939 שינה את חייה באופן בלתי הפיך. ולרי התגייס כמתנדב. אלכסנדרה נהייתה לאחות והתחילה לשתף פעולה עם המחתרת. כאשר גנרל גרוט-רובצקי החל לארגן שירות עזרה לחיילים, היא נהייתה למפקדת של אזור קרקוב. בשנת 1940 עצר הגסטפו את אלכסנדרה והחזיק אותה במעצר ברחוב מוֹנְטֵלוּפִּיךְ (Montelupich), שממנו היא הוצאה באורח פלא.

ראש הקהילה הקתולית של כנסיית מריה הקדושה (Kościół Mariacki) היה הכומר פרדיננד מכאי. יום אחד הגיעה אליו בתו של עורך דין יהודי מבְּיֵילְסְקוֹ (Bielsko), פֵלִיצְיָה סֵייפֶרְט, בת ה-11. הכומר מכאי רשם את הילדה במרשם האנשים שעברו הטבלה מוטבלים והשיג עבורה מסמכים עם השם הבדוי ” אֵלְזְ’בֵייטָה סְמוֹלֵן’”. אלכסנדרה טיפלה בילדה פליציה והחביאה אותה בדירתה. לאחר זמן מה היא מצאה בשבילה מחבוא בטוח בבית יתומים שניהלו נזירות, שבו היא הוצגה כ”ילדת ווהלין””. אלכסנדרה ביקרה שם את הילדה לעיתים קרובות. קשר יוצא דופן נוצר בין השתיים, עד כדי שלאחר המלחמה מיאנובסקה כינתה את הילדה: „הבת שלי”3.

בשנת 1945 יצרו קשר עם אלז’בייטה קרובי המשפחה מצ’כוסלובקיה. לאחר שהיא עזבה, נותק הקשר בין הנשים. לאחר שנים רבות, הופיע בעיתון „פְּשֵׁקְרוּי” (Przekrój) מאמר שבו תואר סיפורן של אלכסנדרה ואלז’בייטה4. אחד ממכריהן נתקל באותו מאמר. הנשים מצאו זו את זו לאחר שנים רבות ונפגשו בקרקוב, והדבר היה בעבור שתיהן חווייה מרגשת.

בחייה של אלכסנדרה מיאנובסקה, אישה רגישה ואמפטית, היו מקרים רבים הקשורים להצלת יהודים. לפני המלחמה היא העבירה שיעורים פרטיים להוּבֵרְט גַרְדָה. בזמן הכיבוש, כשחייו של הוברט ואביו היו בסכנה, אלכסנדרה הצליחה להשיג עבורם מסמכים מזוייפים ועבודה בשירות הבנייה.
הוברט לא שרד את המלחמה. קצין גרמני רצח אותו, אולם לא משום שזיהה שהוא יהודי, אלא משום שעמד להגנתו של האיכר שהיכה אותו הנאצים.

מיאנובסקה טיפלה גם בילדה שמשפחתה נמלטה מהגטו בקרקוב. הילדה היתה חולה מאוד וסבלה מכוויות קור קשות ברגליה. כשמצבה הבריאותי של הילדה השתפר, אלכסנדרה הסיעה אותה לאמה ואחותה בוורשה. הטיפול בהן עבר להעשות בשיתוף המועצה לעזרת יהודים „ז’גוטה” – ומייסתה זוֹפְיָה קוֹסְסַק-שְׁצְ’וּצְקָה.

החיים לאחר המלחמה לא היו פשוטים. בכל שנות הכיבוש אלכסנדרה האמינה כי בעלה חיי ושהם יזכו להיפגש שוב. כפי שהתברר מאוחר יותר, היא התאלמנה כבר בשנת 1939. בנוסף, בשל פעולתה בארמיה קריובה היא סבלה מדיכוי מידי השלטון החדש.
ב-17 לנובמבר 1980 אלכסנדרה מיאנובסקה הוכרה על ידי מכון יד ושם כחסידת אומות העולם, עבור גבורתה בהצלת יהודים.

רשימת מקורות:

  1. אַ. בּוּדִז’ינְסְקָה (A. Budzińska),Ubi est dominus Bodak, „Zwierciadło”, 1970, גיליון 5.
  2. אַ. מַלַטִינְסְקָה-סְטַנְקְיֵיבִיץ’ (A. Malatyńska-Stankiewicz),Dzielna dziewczyna, „Dziennik Polski”, 1994, גיליון 157.
  3. ה. נוֹסְקוֹבִיץ’-בְיֵירוֹנְיוֹבָה (H. Noskowicz-Bieroniowa), Renesansowa krakowianka, „Gazeta Krakowska” 1993, גיליון 12.
  4. FLV מכתב מצֵ’סְלַבָה פְשְׁצ’וֹלִינְ’סְקָה-בּוֹרְצִ’ק, ביילסקו-בְּיָאלָה (Bielsko-Biała) מיום 27.09.2013Życie wierne zasadom, , [ללא כותרת העיתון, שנת הוצאה לאור או מספר גיליון].
  5. FLV, הקלטת אודיו, אלכסנדרה מיאנובסקה, כומר פרדיננד מכאי מתאריך 05.09.2013.
  6. אתר האינטרנט של הארכיון לקורבנות הטרור הנאצי והקומוניסטי ב קרקוב – 1939-1956: [http://krakowianie1939-56.mhk.pl/pl/archiwum,1,mianowska,2278.chtm], נגישות: 10.04.2017 .